חוק הארכיונים (תשט"ו 1955) קובע שכל חומר ארכיוני אמור להיפתח לציבור. בסעיף 10 (א) נקבע כי
כל אדם רשאי לעיין בחומר הארכיוני המופקד בגנזך, אך אפשר להגביל זכות זו בתקנות ויכול שההגבלה תהיה לפי סוגו של חומר ארכיוני ולפי תקופה קצובה מזמן היווצרו.

התקנה הרלוונטית היא תקנת הארכיונים (עיון בחומר ארכיוני המופקד בגנזך), התש"ע – 2010. עקרונות הפתיחה הקבועים שם הם שכל חומר ארכיוני ייבדק לפני שייפתח; וכי כל חומר אמור להיפתח במועד כלשהו; אולם ככל שהחומר רגיש יותר כך מועד פתיחתו רחוק יותר. חומר ארכיוני רגיל ייפתח 15 שנה לאחר היווצרו; חומרים רגישים יותר ייפתחו אחרי 25, 30, 50 ואף 70 שנה, לפי מידת הרגישות. העילות העיקריות לאי-פתיחה של תיעוד הן חשש לפגיעה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה, או חשש לפגיעה בפרטיותו של אדם או בשמו הטוב. ועדת שרים ייעודית רשאית להאריך את תקופת המגבלה אף מעבר לתקופה הכתובה בתקנה.

אף שאין חובה משפטית, גנז המדינה מוכן לערוך בדיקה חוזרת כאשר אזרח חש שהחלטה לסגור תיק איננה סבירה.

חוק הארכיונים נמצא כאן:
חוק הראכיונים 1955

תקנת הארכיונים (עיון) נמצאת כאן:
תקנות הארכיונים_עיון_2010