יהודה איזנשטרק נולד בגליציה המזרחית ב- 19 בינואר 1912, הוא למד עיתונאות וצילום בעיר מגוריו, לבוב, שם  עבד עבור עיתונים יהודיים שונים. באוגוסט 1939, נשלח איזנשטרק על-ידי השבועון היהודי " אידישע בילדער" לסקר את מסעה של ספינת המעפילים "טייגר היל", שיצאה מנמל קונסטנצה אל עבר חופי ארץ ישראל. ב- 1 בספטמבר 1939, הגיעה ספינת המעפילים אל חופי הארץ, ולמחרת נתפסו מרבית נוסעיה ונעצרו על-ידי שלטונות המנדט הבריטי. מאיזנשטרק, ששהה על סיפונה כעיתונאי בלבד, נמנע לשוב אל מולדתו פולין, כפי שתכנן, בשל המלחמה שפרצה יום קודם לכן.

הרצון לסייע במאמץ המלחמתי בער בעצמותיו של איזנשטרק ולאחר שהות קצרה בקיבוץ משמר השרון, הוא התגייס לשורות הצבא הבריטי. חלק ניכר משירותו הצבאי עבר עליו במדבר המערבי ובכריתים, שם המשיך לצלם ולתעד את המאורעות הסוערים להם היה שותף. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, נפצע איזנשטרק ונשלח לטיפול והחלמה במצרים. שם, הכיר את רעייתו לעתיד, שרה, אשר שירתה כאחות בבית החולים הצבאי בו שהה. הם נישאו בשנת 1944 וזמן מה לאחר מכן, השתקעו בירושלים.

החל מאמצע שנות הארבעים, עבד איזנשטרק ככתב-צלם עצמאי עבור עיתונים שונים בארץ ובחו"ל. במקביל לעבודתו העיתונאית, הוא היה חבר בארגון "ההגנה" ועם קום המדינה, מילא שורה של תפקידים במסגרת צה"ל, בהם צלם גדוד "מוריה", קצין קשר לעיתונות בחטיבה 6, צלם מחלקת ההסברה של צה"ל בירושלים ועוד.

עם תום מלחמת העצמאות חזר איזנשטרק לעבודתו האזרחית ועבד, בין היתר, כצלם קבוע בשבועון "דבר השבוע". כתבותיו המצולמות פורסמו בעיתונים שונים בישראל ומחוצה לה. מסוף שנות החמישים, הוא החל לצמצם בהדרגה את עבודתו העיתונאית ובמקביל, החל לעבוד באגף המכס והבלו במשרד האוצר. בשנת 1965, לאחר פטירתה הפתאומית של רעייתו, הפסיק איזנשטרק כליל את פעילותו בכתב, וזנח את הצילום. הוא המשיך לעבוד בשירות המדינה, כדובר אגף הרישוי במשרד התחבורה, עד לפרישתו לגמלאות בשנת 1977. יהודה איזנשטרק נפטר בירושלים, במאי 2005.

בשנת 1984 רכש גנזך המדינה במשותף עם ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, חלק ניכר מאוסף התצלומים שהיה ברשותו של איזנשטרק. מאז, מופקד האוסף בשני ארכיונים אלה.

תודה לגב' יהודית סמית, בתו של הצלם, על סיועה בהשלמת המידע על אביה.