דהמגעים הסודיים עם מצרים

בסוף אוגוסט 1977 נסע בגין לביקור ברומניה, המדינה הקומוניסטית היחידה שקיימה יחסים דיפלומטיים עם ישראל. לרומניה היו יחסים טובים עם העולם הערבי, וגולדה מאיר כבר ניסתה בעבר לקדם קשר ישיר עם מצרים באמצעותה. לפי הדוח הרשמי של פגישת בגין עם נשיא רומניה, ניקולאי צ'אושסקו, הביע הנשיא תמיכה בעמדה הערבית והציע לישראל לנהל משא ומתן עם אש"ף. אף על פי כן ביקש ממנו בגין להעביר מסר לסאדאת ולאסד שישראל מעוניינת בכנות בשלום. בדיווח שלו לממשלה הוסיף בגין שבפגישה בארבע עיניים עם צ'אושסקו שמע שסאדאת הסכים לעריכת פגישה ישירה בין נציגי ישראל ומצרים (תעודה מס' 10).

בגין והנשיא צ'אשסקו בשיחה בגינת בית הנשיאות, 26 באוגוסט 1977. צלם: משה מילנר, לע"מ

בעקבות המסר מסאדאת ניצלה ישראל את הקשר רב השנים עם מרוקו ועם המלך חסן השני, שקרא למדינות ערב להכיר בישראל ולעשות עמה שלום. לפי ספרו של העיתונאי שמואל שגב 'הקשר המרוקני', שפורסם ב-2008, המלך וראש הממשלה רבין כבר נפגשו באוקטובר 1976, ורבין העביר מסר לסאדאת שהוא מעוניין במשא ומתן ישיר, אך לא נענה. לדברי שגב ראש המוסד יצחק חופי ביקר במרוקו בקיץ 1977, עוד לפני ביקור בגין ברומניה, ונפגש עם סגן ראש ממשלת מצרים ד"ר חסן תוהאמי, איש אמונו של סאדאת. ב-4 בספטמבר נסע דיין למרוקו בתחפושת, כשהוא חובש פאה נכרית, עטור שפם ולעיניו משקפי שמש כהים. הוא נפגש עם המלך וסיפר לו על קשיי המשא ומתן עם כל מדינות ערב בעת ובעונה אחת, על חששה של מצרים מעשיית שלום נפרד ועל דרכים לשבור את הקיפאון. הוא ביקש מן המלך לארגן פגישה בדרג גבוה עם המצרים, עם סאדאת או עם סגנו חוסני מובארק, שבגין או דיין עצמו ישתתף בה. המלך הבטיח תשובה בתוך חמישה ימים. ב-9 בספטמבר הגיעה תשובה חיובית. המצרים מוכנים לפגישה בהקדם האפשרי (תעודה מס' 11). דיין התלבט אם רצוי לקיים תחילה מפגש בין בגין וסאדאת, כיוון שהוא חשש מכישלון. לבסוף העדיפו המצרים שהוא ייפגש עם תוהאמי.

בספטמבר שהה דיין באירופה בדרך לביקור בארצות הברית. ב-18 בחודש הוא טס, שוב בתחפושת, למרוקו. הוא נפגש עם תוהאמי ושב מיד לישראל כדי להתייעץ עם בגין על המסר מסאדאת. לפי רישום הנקודות העיקריות של הפגישה (תעודה מס' 12) אמר תוהאמי שסאדאת הסכים לנהל דו-שיח עם ישראל כי הוא בוטח בממשלתו של בגין, אך הוא מתנה את הפגישה בהסכמה מראש של בגין לנסיגה ישראלית מן השטחים הערביים שכבשה. מצרים וישראל צריכות להגיע להסכמה לפני התכנסות הוועידה בג'נבה ובלי השתתפות האמריקנים, אך בדיעבד יוצג ההסכם כיזמה אמריקנית. סאדאת הבטיח לשמור את הפלסטינים תחת שליטה. הוסכם שישראל ומצרים יחליפו ביניהן את הצעות השלום שלהן ותתוכנן 'ישיבת עבודה נוספת'.

לפי הדיווח המפורט של המוסד על השיחה (תעודה 12א) אמר תוהאמי שסאדאת רואה את עצמו כחייל שאדמתו נכבשה. הוא מבקש שלום בלא כניעה. אם בגין ייתן מילת כבוד שלו שאדמתו תוחזר, יהיה סאדאת מוכן לדון בכל הבעיות האחרות. הוא לא יחתום על הסכם נפרד אך הוא משוכנע שירדן וסוריה ילכו בדרכו. לפני שיצא ניסה דיין לקבל תשובה לשאלה אם הסכמתו של בגין לסגת מכל השטחים היא אכן תנאי לפגישתו עם סאדאת. המלך ביקש לומר שלדעתו אין צורך בכך, אך תשובתו של תוהאמי לא הייתה ברורה.

במרוצת השנים נשמעו טענות כאילו בגין ודיין הבטיחו בפגישה עם תוהאמי או לאחר מכן שישראל תהיה מוכנה לנסיגה מלאה מסיני עוד לפני בואו של סאדאת לירושלים. בתעודות המצויות בארכיון לא נמצאה עדות להבטחה זו.

בסוף אוקטובר 1977 יצא סאדאת לביקור ברומניה, באיראן ובערב הסעודית. ברומניה שמע מצ'אושסקו שהתרשם לטובה מאישיותו של בגין ומיכולתו לקדם את השלום. לפי זיכרונות שר החוץ שלו איסמעיל פהמי, שהתנגד ליזמת סאדאת והתפטר ערב הביקור בירושלים, הגה סאדאת עוד ברומניה את הרעיון להגיע לכנסת כדי להציג את העמדה הערבית. פהמי טען שאם סאדאת ייסע לירושלים הוא יוותר על קלף חזק (כלומר נכונות לדבר ישירות עם ישראל) בלי לקבל תמורה ויעורר התנגדות עזה בעולם הערבי, וסאדאת השתכנע. ב-4 בנובמבר הציע סאדאת לקיים ישיבה של מועצת הביטחון במזרח ירושלים להכנת ועידת ג'נבה בהשתתפות הישראלים והערבים, כולל יאסר ערפאת. איש בוושינגטון לא התייחס ברצינית לרעיון וקרטר ענה לו שיש להתמקד בג'נבה ובהסכמות שכבר הושגו. סאדאת הסיק מתשובה זו שחופש פעולתו של קרטר מוגבל בשל ההבנות עם ישראל. הוא חשש מתוצאות פסגת שרי החוץ הערבים שעמדה להתקיים בתוניס. השרים היו עלולים לאמץ החלטות שימנעו ממצרים להשתתף בוועידה או להגיע בה להסכמות עם ישראל.

לאחר מכן ביקר סאדאת אצל השאה האיראני, שגם הוא נפגש לא פעם בחשאי עם אישים ישראלים וכנראה עודד את סאדאת בכוונתו, וכמו כן ביקר בריאד שבערב הסעודית. לימים סיפר סאדאת לדיין שהחליט לצאת לירושלים במטוס שהחזיר אותו מריאד לקהיר.

בינתיים הגיע שליח רומני לישראל עם הצעה לפגישה נוספת בין דיין לתוהאמי. הפעם סיפר בגין לאמריקנים באמצעות השגריר לואיס על הפגישה עם השליח הרומני (תעודה מס' 13, תעודה מס' 16). לואיס הביע קורת רוח מן הידיעה, אך לאחר מכן שקעו משתתפי השיחה בוויכוחים נוספים על הנוהל בג'נבה בשעה שלדברי לואיס כלל לא היה ברור לוואנס אם הוועידה תתכנס עד סוף השנה.

ידיעות על המגעים הסודיים עם מצרים אף הגיעו לאוזניו של הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה לשעבר (המכונה במסמכים בשם הקוד 'חזקיהו') והוא סיפר לדיניץ על תכניתו של סאדאת לפגישה של מועצת הביטחון בירושלים כדי לעקוף את ג'נבה ולשתף את הפלסטינים. דיניץ אמר שהתכנית 'הזויה' וישראל לא תנהל שיחות עם ערפאת במועצת הביטחון או בכל מקום אחר. קיסינג'ר גם שמע על המגעים עם מצרים ברומניה, והזהיר שהדברים עלולים לדלוף לסובייטים (תעודה מס' 14).

בגין כבר תכנן יזמה משלו – פנייה בשידור אישי לעם המצרי הקוראת לו לעשות שלום עם העם היהודי. יועצו לענייני ערבים ד"ר משה שרון הגיש לו רשימת נקודות לנאום זה על הקשר ההיסטורי בין מצרים לעם היהודי והביא ציטוטים מן הקוראן על היחס המיוחד של בורא עולם לעם היהודי, לתנ"ך ולנבואה (תעודה מס' 15). הוא הזכיר את העבר המפואר של העם היהודי באימפריה המוסלמית במצרים ובספרד ואף הביא פסוק מן הקוראן (סורה ה פסוקים 20–21) על דברי משה: "הוי עמי באו אל הארץ הקדושה אשר צוה אללה לכם". פסוק זה נכלל בפניית בגין לעם המצרי לאחר ההודעה של סאדאת על בואו המתוכנן לירושלים (תעודה מס' 19).