גנבון מקדם את חתימת השלום עם מצרים

ג.1 | "ברצוני להאמין שאולי הועלתי במשהו בנושא הנכבד של המו"מ לשלום"

הנשיא נבון וראש הממשלה בגין מקבלים את פני נשיא מצרים, אנוואר סאדאת בבאר שבע, 26 במאי 1979. צלם: יעקב סער, לע"מ,

 

ההתקרבות בין ישראל לשכנותיה וקידום תהליך השלום היו מטרות קרובות ללבו של הנשיא נבון. הנושא המרכזי שעמד על הפרק בימי כהונתו היה המשא ומתן עם מצרים. בפרק שלפנינו נראה בחלק הראשון את מאמצי נבון לקדם את המשא ומתן מול הממשל האמריקני לפני החתימה על חוזה השלום במארס 1979, ובחלק השני את פעילותו לשיפור היחסים עם מצרים ולביצור השלום אחרי החתימה. כנשיא לא היה יצחק נבון אמור ליטול חלק בעשייה המדינית, אלא בעניינים שבשוליה. אולם עיון בתעודות שמתפרסמות כאן מלמד שמעורבותו הייתה רבה מכפי שידוע, והוא פעל לעתים כדי לגשר על פני מחלוקות ולהסיר מכשולים בדרך לשלום.

ג.2 | סיוע לחתימה על חוזה השלום

בעקבות ביקור סאדאת בירושלים בנובמבר 1977 נפתחו שיחות ישירות בין שתי המדינות על חוזה שלום, אולם תוך זמן קצר נקלעו השיחות למשבר בשל דרישת מצרים שישראל תצהיר על נכונותה לסגת בכל החזיתות ולמצוא פתרון לבעייה הפלסטינית. הממשל האמריקני נאלץ להתערב, ומכיוון שתמך בעמדת מצרים בשאלה הפלסטינית,  הפעיל לחץ רב על ישראל שהוביל למשבר ביחסים בינו לבין ראש הממשלה מנחם בגין.

יצחק נבון נבחר לתפקיד נשיא המדינה כשהמשבר בתהליך השלום היה בעיצומו. כבר בנאומו הראשון בכנסת, לאחר שנשבע אמונים כנשיא המדינה ב-29 במאי 1978, מנה יצחק נבון את "השלום ויחסינו עם העולם הערבי" בין שלושת הבעיות המרכזיות והרות הגורל העומדות לפני מדינת ישראל. הוא דחה טענות שממשלת ישראל לא גילתה הדדיות לצעדו של הנשיא סאדאת בבואו לירושלים; לדבריו, הממשלה הציגה תכנית שלום, שהייתה ראויה להערכה רבה יותר מצדם של מצרים והעולם בכלל. הוא קרא לנשיא סאדאת לחדש את המשא ומתן.

סגן הנשיא וולטר מונדייל שם פתק בכותל המערבי, 30 ביוני 1977. צלם: משה מילנר, לע"מ

ביולי 1978 הגיע סגן הנשיא האמריקני וולטר מונדייל, שנחשב ידידותי לישראל, לביקור בארץ ונפגש עם ראש הממשלה ועם השרים בתקווה להניע מחדש את המשא ומתן. באיגרת לראש הממשלה בגין, (תיק ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא המדינה, א 4336/4) (עמ' 33-29) סיפר נבון על פגישתו עם מונדייל ועל מאמציו להציג את עמדת ישראל ולדרוש התייחסות הוגנת אליה מצד ארצות הברית.

 

 

 

 

 

 

ביקור מונדייל אכן הביא לחידוש המשא ומתן בין שר החוץ משה דיין והמצרים. בספטמבר 1978 הזמין הנשיא קרטר את בגין וסאדאת לוועידת פסגה בקמפ דייוויד (ראו פרסום הארכיון "עושים שלום") . נבון ראה בסיפוק רב את הצלחת הוועידה בה נחתם הסכם מסגרת לשלום, ושלח לבגין מברק ברכה (תיק מכתבים שוטפים, נ 312/1, עמ' 358).

 

באוקטובר 1978 זכו בגין וסאדאת בפרס נובל לשלום, ונבון שלח לשניהם איגרות ברכה, שנמצאים באותו תיק (נ 312/1 עמ' 252-248). בדצמבר 1978 נפטרה ראש הממשלה לשעבר גולדה מאיר, וסאדאת שלח לנבון מברק תנחומים בו כינה אותה "אויב אצילי" וציין שמילאה תפקיד חשוב בהתנעת תהליך השלום, בשעה שחתמה עם מצרים על הסכם הפרדת הכוחות אחרי מלחמת יום כיפור (נ 344/5, עמ' 223).

בינתיים שלחו ישראל ומצרים צוותי משא ומתן לוושינגטון כדי לנסח את חוזה השלום. נבון תכנן לבקר באירוע יהודי בוושינגטון בראשית נובמבר 1978 אולם בשל רגישות המצב החליט לוותר על הנסיעה.

 

ג.3 | לקראת חתימת חוזה השלום: ביקור הנשיא קרטר במצרים ובישראל, מארס 1979

הנשיא קרטר ואשתו רוזלין מגיעים לביקור בישראל (בשורה הראשונה מימין לשמאל, ראש הממשלה בגין, הנשיא קרטר והנשיא נבון, ומאחור רעיותיהם עליזה, רוזלין ואופירה), 11 במארס 1979. צלם: יעקב סער, לע"מ

במארס 1979 הגיע נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר למסע דילוגים במצרים ובישראל, כדי להתגבר על המכשולים שמנעו חתימה על חוזה השלום, גם לאחר השלמת הטיוטה ואישורה על-ידי ממשלת ישראל בנובמבר 1978. שני הצדדים התבצרו בעמדותיהם בשאלות כגון הקשר (לינקאג') בין החוזה עם מצרים והקמת האוטונומיה לפלסטינים; התחייבות מצרים למכור נפט לישראל ודרישתה של מצרים למלא תפקיד ברצועת עזה.

במצרים התקבל קרטר בהתלהבות רבה וקיבל מסאדאת סמכות מלאה לפעול בשמו כדי לסכם את נקודות המחלוקת. קרטר קיווה שגם בגין יגלה גמישות ושהוא יוכל לחתום על החוזה במהלך הביקור. הנשיא נבון קיבל את פני קרטר בשדה התעופה בן-גוריון בדברי ברכה. הוא עמד על הוויתורים שעושה ישראל למען השלום והוסיף: "במצב זה אפשר להבין לרצוננו לדאוג לכך שהשלום שעליו חותמים יהיה אמתי ובר -קיימא" ולא יסכן את הביטחון. הוא אמר לנשיא קרטר,  נוצרי מאמין, שההשגחה העליונה רצתה שיבוא לארץ ישראל בשליחות ההיסטורית. לאחר מכן נסעו השניים לירושלים, שם התקבל הנשיא בטקס המסורתי על-ידי ראש העיר טדי קולק והרב הראשי. קרטר כתב ביומנו על הרושם החיובי שעשה עליו נבון. אולם בערב נפגש קרטר  עם בגין שהסביר שעליו להגיש את החוזה לממשלה ולקבל את אישורה, ולאחר מכן להציג אותו בכנסת. קרטר, שכבר קודם חשש שישראל רוצה לחזור בה מתכנית האוטונומיה בשל ההתנגדות בבית ואינה מעוניינת לחתום על החוזה, הסיק שבגין אינו מעוניין בשלום. הוא אמר לו שהוא מעמיד מכשולים להשלמת החוזה; בגין הכחיש את דבריו.

למחרת ביקר קרטר אצל נבון וסיפר לו על פגישתו עם בגין. הוא הביע את אכזבתו מכך שלא יוכל לחתום על החוזה מיד. לאחר השיחה התקשר נבון לבגין ועדכן אותו על דברי הנשיא. כעבור כמה ימים כתב לבגין איגרת בה פירט את תוכן פגישתו עם קרטר בביתו וכן שיחה נוספת שניהל עמו במהלך ארוחת ערב חגיגית בכנסת. לדברי נבון הוא הסביר לקרטר את סדרי הדמוקרטיה בישראל ואמר שהיה זה טעות לדון עם בגין על טקסים לפני שסוכמו כל הנקודות שבמחלוקת.

קטע ממכתבו של נבון לבגין , 21 במארס 1979, באדיבות העמותה להנצחת מורשת הנשיא החמישי יצחק נבון

לאחר שנודע לנבון כי קרטר האמין שישראל עשויה להסכים להצעה ל"אוטונומיה בעזה תחילה" והופתע מכך שבגין חזר בו, הוא לקח על עצמו לברר את הדבר עם היועץ לביטחון לאומי האמריקני והשגריר סמואל לואיס שנלוו לקרטר. נבון הבין מהם שלא מדובר בהתחייבות של ראש הממשלה, אלא רושם שקיבלו מהישראלים (כנראה משר הביטחון עזר ויצמן). בשיחתם בכנסת הבהיר נבון לקרטר נקודה זו ואמר שבגין לעולם לא הפר התחייבות. הוא הציע לקרטר את הרעיון של עריכת טקס חגיגי כעבור שבוע בהשתתפות בגין וסאדאת. קרטר קיבל את הרעיון בשמחה ובהתרגשות.

ארוחת ערב חגיגית בכנסת לכבוד הנשיא קרטר. משיקים כוסיות מימין לשמאל: עליזה בגין, ג'ימי קרטר, אופירה נבון,  יצחק נבון, רוזלין קרטר ומנחם בגין. צלם: יעקב סער לע"מ

לאחר נאום קרטר בכנסת ודיונים ארוכים ומתישים עם כל חברי הממשלה, הצליחו שר החוץ משה דיין ומזכיר המדינה האמריקני וואנס, לנסח הצעת פשרה. ב-13 במארס יצא קרטר למצרים וקיבל את אישורו של סאדאת להסכם. ב-14 במארס שלח לו נבון מברק ברכה קצר (תיק מבצע נאה – ביקור נשיא ארצות הברית נ 352/13 עמ' 44).

 

הרקע למברק הוא סיפור שנהג קרטר לספר על מפקדו, האדמירל היהודי היימן ריקובר, שנחשב "אבי תכנית הצי הגרעיני של ארצות הברית" ומפקד קפדני וזועף. ריקובר ראיין באופן אישי כל קצין שעלה על צוללת. בספר שהוציא ב-1976 לקראת המירוץ לנשיאות בשם "Why not the best" סיפר קרטר שבמהלך הריאיון ריקובר חשף את בורותו בתחומים רבים, ובסוף שאל על הישגיו באקדמיה הימית . קרטר סיפר בגאווה רבה על הישגיו וחיכה לתשבחות. ריקובר שאל: "האם עשית כמיטב יכולתך?" קרטר נאלץ להודות שלא, וריקובר שאל אותו: "מדוע לא?" שאלה שכיוונה את מהלך חייו של הנשיא לעתיד. סיפור המעשה מופיע בפרופיל אישי של קרטר שנמסר לנבון, ככל הנראה לקראת הביקור בירושלים (תיק נ 352/13, עמ' 42). נוכח הצלחת שליחותו, כתב נבון לנשיא: "היום תוכל לענות לאדמירל ריקובר: כן, עשיתי כמיטב יכולתי".

נבון סיכם את מכתבו לבגין מ-21 במארס על ביקור קרטר במילים אלו: "השגריר לואיס אמר לי בטכס הפרידה בלוד, כי קרטר אמר לו שקיבל ממני 'הדרכה מועילה מאוד וידידותית מאוד'. יתכו שאלו דברי-נימוסין בלבד, אף כי ברצוני להאמין שאולי הועלתי במשהו בנושא הנכבד של המו"מ לשלום".

ב-26 במארס חתמו בגין וסאדאת על חוזה השלום במדשאת הבית הלבן, וג'ימי קרטר שימש עד מטעם ארצות-הברית. כעבור יומיים הוא שלח לנבון מברק תשובה לדברי ברכתו ובו הוסיף: "אני מרגיש היום שנוכל כולנו לומר "עשינו כמיטב יכולתנו". (תיק נשיא המדינה יצחק נבון ארצות הברית נ 344/6, עמ' 166).

 

ילדים שרים לבגין "הבאנו שלום עליכם" בשדה התעופה בשובו מוושינגטון, 29 במארס 1979. צלם:

בטקס קבלת פנים בכנסת עם שובו של בגין מחתימת הסכם השלום ב-29 במארס אמר נבון דברי הוקרה על ראש הממשלה, על עקשנותו והתמדתו ועל כך שנפתל גם עם עצמו כדי להגיע לשלום; הוא שיבח את העם בישראל ששאף תמיד לשלום עד שמצא בן ברית בנשיא סאדאת. הוא חלק כבוד לצה"ל, היוצא פעם נוספת מסיני "כשעל ראשו זר הניצחון הגדול ביותר – זר השלום, שהוא בעצם, הטעם והתכלית לכל מלחמותיו".
בסוף איחל לראש הממשלה שיוכל עתה להתפנות לבעיות של שיכון וקליטה, ופנה לעם המצרי בתקווה שהמפגש בין העמים "יכתוב דף מזהיר בתולדות עמי האזור…תפילתי שהשלום עליו סמכנו ידינו יהיה כעץ השתול על פלגי מים, אשר פריו ייתן בעתו ועלהו לא ייבול, מעתה ועד עולם".

מעורבותו של יצחק נבון בתהליך השלום אף גברה לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, ראו חלק ב