המדיניות השלום של ממשלת ישראל וביקור הנשיא סאדאת בירושלים,1977

ה.1 | מבוא

לציון ביקור נשיא מצרים אנוואר סאדאת בירושלים, שהוביל בסופו של דבר לחתימת הסכם השלום עם מצרים במארס 1979, קיבצנו מבחר תעודות, המטיל אור על האירועים שקדמו ליוזמת סאדאת ועל מהלך ביקורו בירושלים. התעודות מציגות מידע רב על המשא ומתן בתיווך ארצות הברית שקדם לביקור, על המגעים הסודיים עם מצרים, על תגובת ממשלת ישראל להחלטת סאדאת לבקר בירושלים, על הביקור עצמו, על סיכומי המשתתפים ועל התכניות להמשך השיחות. רוב התעודות הן מאוספי משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה בארכיון המדינה, ורבות מהן, ובכללן פרוטוקולים של ישיבות הממשלה, נחשפו במיוחד לצורך הפרסום הזה. במקום שהתעודה המקורית היתה קשה להבנה, הוספנו הקלדה של התעודה. התעודות שמתפרסמות נאספו במסגרת העבודה על פרסום נרחב שיקיף את המגעים עם מצרים החל בשלהי מלחמת יום הכיפורים וכלה בחתימת הסכם השלום.

עורכת לואיז פישר- 2012

ארוחת ערב לכבודו של נשיא מצרים סאדאת בעת ביקורו בירושלים, נובמבר 1977. משמאל לימין: דיין, סאדאת, בגין וחליל

ה.2 | השבעת ממשלת בגין והצגת תוכנית השלום שלה

ב-17 במאי 1977 זכתה מפלגת הליכוד בבחירות וכעבור חודש הקים מנהיגה מנחם בגין ממשלה חדשה. בחירתו של בגין עוררה חששות כבדים בארצות הברית ובעולם הערבי לעתיד תהליך השלום. בגין התנגד לכל נסיגה מן הגדה המערבית (והקפיד לכנותה 'יהודה ושומרון') ומרצועת עזה, וראה בהן חלק מארץ ישראל, שאין לחלקה. ב-1970 פרש מממשלת האחדות במחאה על החלטתה לקבל את תכנית רוג'רס ובמרכזה החלטה 242 של האו"ם, שקראה לנסיגה ישראלית משטחים שנכבשו ב-1967. הוא התנגד בחריפות להסכמים החלקיים עם מצרים וסוריה אחרי מלחמת יום הכיפורים. אולם בגין לא ראה סתירה בין עמדותיו בעניין ארץ ישראל למדיניות חדשה, המבוססת על משא ומתן להסכמי שלום מלאים עם שכנותיה של ישראל. הוא מינה לתפקיד שר החוץ את משה דיין, שפרש מן המערך. דיין היה מדינאי מנוסה בעל יוקרה רבה בזירה העולמית, ומינויו סייע להרגיע את האמריקנים ואת יהודי העולם.

שר החוץ משה דיין לוחץ את ידו של נשיא המדינה אפרים קציר בעת הצגת ממשלתו של מנחם בגין בבית הנשיא,21 ביוני 1977. צילם משה מילנר, לע"מ

 

 

ב-20 ביוני הציג בגין את הממשלה בכנסת והקריא את קווי היסוד שלה. הוא הדגיש את זכותו של עם ישראל לכל ארץ ישראל וקרא לכל מנהיגי מדינות ערב להיפגש עמו כדי לדון על שלום. הממשלה הצהירה על נכונות להשתתף בוועידת ג'נבה על בסיס החלטות 242 ו-338 (שסיימה את מלחמת יום הכיפורים), והתחייבה לקיים את ההסכמים שהממשלות הקודמות חתמו עליהם ולא לספח את השטחים כל עוד מתנהל משא ומתן על שלום (תעודה מס' 1).

 

ה.3 | המגעים עם הממשל האמריקני בעניין כינוס ועידת ג'נבה

מיד לאחר שהוצגה הממשלה, עוד באותו יום, שלח נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר לבגין מכתב ברכה עם כניסתו לתפקיד, ובו הזמנה לבקר בוושינגטון. פגישה צפויה זו עוררה חששות בשני הצדדים. קרטר כבר אימץ מדיניות חדשה, שהביאה לעימות בינו לבין ראש הממשלה הקודם, יצחק רבין. קרטר והיועץ לביטחון לאומי, זבגנייב בז'ז'ינסקי, האמינו שהסכמי ביניים לא יובילו לפתרון וראו בבעיה הפלסטינית את לב הסכסוך. הם תכננו לחדש את ועידת ג'נבה, ועידה שהתכנסה בדצמבר 1973 בחסות האו"ם, וארצות הברית וברית המועצות שימשו יושבי הראש שלה. קרטר חזר על הפרשנות המסורתית של ארצות הברית להחלטה 242 וקבע שהיא דורשת נסיגה ישראלית בכל החזיתות מן השטחים שכבשה ב-1967 עם 'תיקוני גבול מזעריים' בלבד. ישראל הייתה מוכנה להשתתף בוועידת ג'נבה, אך חששה שארצות הברית תיענה לדרישות ברית המועצות וסוריה להזמין את אש"ף לוועידה, בניגוד להבנותיה עם ישראל.

לקראת הביקור נמסר לישראל שהממשל מצפה מבגין להביא עמו עמדות מפורטות, ושהוא יתנגד לניסיון ישראלי להגיע להסכם נפרד עם מצרים או עם סוריה. התזכיר שהכין דיין כלל הצעות מעשיות לתכנית שלום, שיש להוציאה לפועל בשלבים (תעודה מס' 2). כבר אז העריך דיין שהסיכוי הטוב ביותר להגיע להסכם הוא קיום משא ומתן עם מצרים, שכבר חתמה על הסכם הפרדת כוחות והסכם ביניים עם ישראל. הנשיא סאדאת החליט להתקרב לארצות הברית בהאמינו שרק היא תוכל ללחוץ על ישראל לפנות את חצי האי סיני ולסייע לפתרון בעיותיה הכלכליות החמורות של מצרים. בתמורה היה סאדאת מוכן לנהל משא ומתן עקיף עם ישראל ואף חתם על הסכמים עמה. הוא פתח את תעלת סואץ ושיקם את ערי התעלה. כבר אז דובר על נסיגה נוספת מרוב שטחי סיני ועל הסכם של סיום מצב המלחמה. אף על פי כן האמינו רק מעטים בישראל שמצרים תהיה מוכנה לחתום על הסכם שלום מלא. סאדאת עצמו אמר שיש להשאיר הסכם כזה "דור הבא".

התזכיר של דיין שימש כנראה בסיס לתזכיר "מסגרת לתהליך השלום בין ישראל ושכנותיה ועקרונות השלום של ישראל", שבגין ניסח והציג לממשלה ב-13 ביולי, לקראת נסיעתו לוושינגטון. 'עקרונות השלום' כללו נסיגה משמעותית בסיני, שינוי בגבול בגולן, ודחיית כל שלטון זר ביהודה ושומרון (תעודה מס' 3). בישיבת הממשלה הסביר בגין לשרים את השיקולים העומדים מאחורי הניסוחים שבמסמך (תעודה מס' 4).

בבית הלבן זכה בגין לקבלת פנים חמה. קרטר כינה את התכנית הישראלית "הצעה סולידית" ובגין האמין שהצליח במשימתו. השניים מצאו נקודות הסכמה רבות, ובעניינים אחרים "הסכימו לא להסכים" (תעודה מס' 5, תעודה מס' 6). אולם האמריקנים הביעו מורת רוח לנוכח דחיית שניים מעקרונות ההסדר שהציגו לבגין: נסיגה בכל החזיתות והקמת 'ישות פלסטינית'. עד מהרה פרץ עימות בין נשיא ארצות הברית לראש ממשלת ישראל בקשר למדיניות ההתיישבות של ישראל. קרטר חשש שמטרת הקמת ההתנחלויות היא למנוע הקמה מדינה פלסטינית. בגין טען שיישוב יהודים בארץ ישראל אינו יכול להיות מכשול לשלום וסירב להצעה להקפיא את ההתנחלויות בזמן המשא ומתן.

ראש הממשלה מנחם בגין והנשיא ג'ימי קרטר בבית הלבן, 19 ביולי 1977. צילם יעקב סער, לע"מ

באוגוסט 1977 ביקר מזכיר המדינה האמריקני סיירוס ואנס במזרח התיכון וביקש מכל מדינות העימות לשלוח לוושינגטון טיוטה של הסכם שלום. ב-4 בספטמבר הציג בגין לממשלה (תעודה מס' 10) את טיוטת הסכם השלום עם מצרים שיישלח לוושינגטון ומכתב לוואי מדיין המפרט את הוויתורים שתוכל ישראל לעשות בסיני ובגולן. דיין חזר על הצהרות קודמות של בגין, שאלו הן עמדות ישראל אך אין היא דורשת שהצד השני יקבלן כתנאי לפתיחת משא ומתן (תעודה מס' 7).
ב-18 בספטמבר, לאחר שנפגש בחשאי עם סגן ראש ממשלת מצרים, הגיע דיין לארצות הברית לשיחות עם בז'ז'ינסקי, ואנס וקרטר. נוסחה טיוטה של "נייר עבודה", שהיה אמור לשמש בסיס לוועידת ג'נבה. כיוון שירדן, כבולה ע"י החלטות ועידת רבאט, לא יכלה לייצג את הפלסטינים, דיין שכנע את הממשלה לאמץ את הרעיון של הקמת משלחת מאוחדת של מדינות ערב, שתכלול נציגים פלסטינים, שישתתפו בטקס הפתיחה של הוועידה בלבד. כמו כן תוקם קבוצת עבודה מיוחדת לטיפול בבעיית הפליטים. חופש הפעולה שניתן לשר החוץ עורר חשדות אצל חלק מן השרים, ואפילו בגין חשש שהרחיק לכת, אך דיין הצליח לשכנע את קרטר להסכים לפשרה בעניין ההתנחלויות. קרטר, שרצה בהקפאה, אימץ את הצעתו של דיין – הקמת מספר מוגבל של יישובים בתוך בסיסים צבאיים – בתור הרע במיעוטו.

בשיחותיו עם ואנס חזר דיין ושאל מהי עמדת מצרים ורמז על עניינה של ישראל בשיחות נפרדות עם בן השיח המעוניין ביותר בהתקדמות. ואנס מצדו סיפר שהחליט שהגיע הזמן להכניס את ברית המועצות לתמונה. ב-1 באוקטובר פרסמו ארצות הברית וברית המועצות הצהרה משותפת בעניין המזרח התיכון. בהצהרה נדרשו "כינון יחסי שלום נורמליים" בין עמי האזור אך גם 'הבטחת הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני'. סערת רוחות פרצה בעקבות פרסום ההצהרה. בגין ערך שיחה קשה עם שגריר ארצות הברית בישראל סמואל לואיס, ונציגי ישראל בחו"ל תקפו את ההצהרה בחריפות. מומחי משרד החוץ האמינו שגם מצרים, שפנתה עורף לסובייטים והימרה על השפעתה של ארצות הברית, התאכזבה מפעולת האמריקנים. הבית הלבן חשש מתגובת השדולה הפרו-ישראלית והאנטי-סובייטית ומיהר לתקן את הנזק. דיין הוזמן לשיחות אישיות עם הנשיא. קרטר אישר שישראל אינה חייבת לקבל את ההצהרה כדי להשתתף בוועידת ג'נבה, ונוסח 'נייר עבודה' חדש. במברק לבגין מ-3 באוקטובר מסרו שגריר ישראל בוושינגטון שמחה דיניץ והיועץ המשפטי של משרד החוץ מאיר רוזן על הישגי השיחה ועל ההודעה המשותפת שפורסמה בסיומה (תעודה מס' 8, נספח א, נספח ב). ארצות הברית גם הסכימה שישראל תוכל לבדוק את שמות הנציגים הפלסטינים בוועידה ולפסול אותם. עם זאת הבטיח דיין "לא לבדוק בציציותיהם" ולשתף אותם בדיון על הגדה המערבית. בשובו לישראל הותקף דיין על שהיה ותרן מדי. הוא ענה למבקריו בכנסת ובישיבה עם ועדת העורכים של העיתונים החשובים והדגיש שאם ישראל אכן רוצה בשיחות שלום אין מנוס מפשרות. מוטב היה לו הסכימה ירדן לייצג את הפלסטינים, אך כיוון שאיננה מוכנה לכך אי-אפשר פשוט להתעלם מהם. דיין הדגיש שלא ויתר על שום אינטרס מרכזי של ישראל (תעודה מס' 9).

האמריקנים העבירו את הגרסה האחרונה של נייר העבודה לערבים להערותיהם, אך העובדה שהנייר הוסכם עם ישראל והוקרא מפי דיין בכנסת הקשתה על מדינות ערב לקבלו. הן הציעו שינויים, אך ישראל סירבה להיכנס לסבב חדש של הצעות ושינויים. במהלך חודש אוקטובר התברר שסוריה עומדת בסירובה להשתתף בוועידה אם אש"ף לא יוזמן. מחלקת המדינה התחילה לשקול קיום של הוועידה בלא סוריה או חיפוש מסגרת חלופית למשא ומתן. מצרים לא הייתה מוכנה לקבל את האפשרות שסוריה תטיל וטו על חידוש התהליך. הסתמן מבוי סתום, וב-21 באוקטובר שלח קרטר איגרת לסאדאת הכתובה בכתב ידו, וביקש אישית את עזרתו. סאדאת, שנואש מההתקדמות המדינית המקרטעת, התחיל לשקול מהלך דרמטי שיעקוף את הדיון העקר על נוהל ויביא לחידוש
המשא ומתן – לפי תנאיו שלו.

לתעודות נוספות בנושא ועידת ג'נבה – ראו נספח ברשימת התעודות

ה.4 | המגעים הסודיים עם מצרים

בסוף אוגוסט 1977 נסע בגין לביקור ברומניה, המדינה הקומוניסטית היחידה שקיימה יחסים דיפלומטיים עם ישראל. לרומניה היו יחסים טובים עם העולם הערבי, וגולדה מאיר כבר ניסתה בעבר לקדם קשר ישיר עם מצרים באמצעותה. לפי הדוח הרשמי של פגישת בגין עם נשיא רומניה, ניקולאי צ'אושסקו, הביע הנשיא תמיכה בעמדה הערבית והציע לישראל לנהל משא ומתן עם אש"ף. אף על פי כן ביקש ממנו בגין להעביר מסר לסאדאת ולאסד שישראל מעוניינת בכנות בשלום. בדיווח שלו לממשלה הוסיף בגין שבפגישה בארבע עיניים עם צ'אושסקו שמע שסאדאת הסכים לעריכת פגישה ישירה בין נציגי ישראל ומצרים (תעודה מס' 10).

בגין והנשיא צ'אשסקו בשיחה בגינת בית הנשיאות, 26 באוגוסט 1977. צלם: משה מילנר, לע"מ

בעקבות המסר מסאדאת ניצלה ישראל את הקשר רב השנים עם מרוקו ועם המלך חסן השני, שקרא למדינות ערב להכיר בישראל ולעשות עמה שלום. לפי ספרו של העיתונאי שמואל שגב 'הקשר המרוקני', שפורסם ב-2008, המלך וראש הממשלה רבין כבר נפגשו באוקטובר 1976, ורבין העביר מסר לסאדאת שהוא מעוניין במשא ומתן ישיר, אך לא נענה. לדברי שגב ראש המוסד יצחק חופי ביקר במרוקו בקיץ 1977, עוד לפני ביקור בגין ברומניה, ונפגש עם סגן ראש ממשלת מצרים ד"ר חסן תוהאמי, איש אמונו של סאדאת. ב-4 בספטמבר נסע דיין למרוקו בתחפושת, כשהוא חובש פאה נכרית, עטור שפם ולעיניו משקפי שמש כהים. הוא נפגש עם המלך וסיפר לו על קשיי המשא ומתן עם כל מדינות ערב בעת ובעונה אחת, על חששה של מצרים מעשיית שלום נפרד ועל דרכים לשבור את הקיפאון. הוא ביקש מן המלך לארגן פגישה בדרג גבוה עם המצרים, עם סאדאת או עם סגנו חוסני מובארק, שבגין או דיין עצמו ישתתף בה. המלך הבטיח תשובה בתוך חמישה ימים. ב-9 בספטמבר הגיעה תשובה חיובית. המצרים מוכנים לפגישה בהקדם האפשרי (תעודה מס' 11). דיין התלבט אם רצוי לקיים תחילה מפגש בין בגין וסאדאת, כיוון שהוא חשש מכישלון. לבסוף העדיפו המצרים שהוא ייפגש עם תוהאמי.

בספטמבר שהה דיין באירופה בדרך לביקור בארצות הברית. ב-18 בחודש הוא טס, שוב בתחפושת, למרוקו. הוא נפגש עם תוהאמי ושב מיד לישראל כדי להתייעץ עם בגין על המסר מסאדאת. לפי רישום הנקודות העיקריות של הפגישה (תעודה מס' 12) אמר תוהאמי שסאדאת הסכים לנהל דו-שיח עם ישראל כי הוא בוטח בממשלתו של בגין, אך הוא מתנה את הפגישה בהסכמה מראש של בגין לנסיגה ישראלית מן השטחים הערביים שכבשה. מצרים וישראל צריכות להגיע להסכמה לפני התכנסות הוועידה בג'נבה ובלי השתתפות האמריקנים, אך בדיעבד יוצג ההסכם כיזמה אמריקנית. סאדאת הבטיח לשמור את הפלסטינים תחת שליטה. הוסכם שישראל ומצרים יחליפו ביניהן את הצעות השלום שלהן ותתוכנן 'ישיבת עבודה נוספת'.

לפי הדיווח המפורט של המוסד על השיחה (תעודה 12א) אמר תוהאמי שסאדאת רואה את עצמו כחייל שאדמתו נכבשה. הוא מבקש שלום בלא כניעה. אם בגין ייתן מילת כבוד שלו שאדמתו תוחזר, יהיה סאדאת מוכן לדון בכל הבעיות האחרות. הוא לא יחתום על הסכם נפרד אך הוא משוכנע שירדן וסוריה ילכו בדרכו. לפני שיצא ניסה דיין לקבל תשובה לשאלה אם הסכמתו של בגין לסגת מכל השטחים היא אכן תנאי לפגישתו עם סאדאת. המלך ביקש לומר שלדעתו אין צורך בכך, אך תשובתו של תוהאמי לא הייתה ברורה.

במרוצת השנים נשמעו טענות כאילו בגין ודיין הבטיחו בפגישה עם תוהאמי או לאחר מכן שישראל תהיה מוכנה לנסיגה מלאה מסיני עוד לפני בואו של סאדאת לירושלים. בתעודות המצויות בארכיון לא נמצאה עדות להבטחה זו.

בסוף אוקטובר 1977 יצא סאדאת לביקור ברומניה, באיראן ובערב הסעודית. ברומניה שמע מצ'אושסקו שהתרשם לטובה מאישיותו של בגין ומיכולתו לקדם את השלום. לפי זיכרונות שר החוץ שלו איסמעיל פהמי, שהתנגד ליזמת סאדאת והתפטר ערב הביקור בירושלים, הגה סאדאת עוד ברומניה את הרעיון להגיע לכנסת כדי להציג את העמדה הערבית. פהמי טען שאם סאדאת ייסע לירושלים הוא יוותר על קלף חזק (כלומר נכונות לדבר ישירות עם ישראל) בלי לקבל תמורה ויעורר התנגדות עזה בעולם הערבי, וסאדאת השתכנע. ב-4 בנובמבר הציע סאדאת לקיים ישיבה של מועצת הביטחון במזרח ירושלים להכנת ועידת ג'נבה בהשתתפות הישראלים והערבים, כולל יאסר ערפאת. איש בוושינגטון לא התייחס ברצינית לרעיון וקרטר ענה לו שיש להתמקד בג'נבה ובהסכמות שכבר הושגו. סאדאת הסיק מתשובה זו שחופש פעולתו של קרטר מוגבל בשל ההבנות עם ישראל. הוא חשש מתוצאות פסגת שרי החוץ הערבים שעמדה להתקיים בתוניס. השרים היו עלולים לאמץ החלטות שימנעו ממצרים להשתתף בוועידה או להגיע בה להסכמות עם ישראל.

לאחר מכן ביקר סאדאת אצל השאה האיראני, שגם הוא נפגש לא פעם בחשאי עם אישים ישראלים וכנראה עודד את סאדאת בכוונתו, וכמו כן ביקר בריאד שבערב הסעודית. לימים סיפר סאדאת לדיין שהחליט לצאת לירושלים במטוס שהחזיר אותו מריאד לקהיר.

בינתיים הגיע שליח רומני לישראל עם הצעה לפגישה נוספת בין דיין לתוהאמי. הפעם סיפר בגין לאמריקנים באמצעות השגריר לואיס על הפגישה עם השליח הרומני (תעודה מס' 13, תעודה מס' 16). לואיס הביע קורת רוח מן הידיעה, אך לאחר מכן שקעו משתתפי השיחה בוויכוחים נוספים על הנוהל בג'נבה בשעה שלדברי לואיס כלל לא היה ברור לוואנס אם הוועידה תתכנס עד סוף השנה.

ידיעות על המגעים הסודיים עם מצרים אף הגיעו לאוזניו של הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה לשעבר (המכונה במסמכים בשם הקוד 'חזקיהו') והוא סיפר לדיניץ על תכניתו של סאדאת לפגישה של מועצת הביטחון בירושלים כדי לעקוף את ג'נבה ולשתף את הפלסטינים. דיניץ אמר שהתכנית 'הזויה' וישראל לא תנהל שיחות עם ערפאת במועצת הביטחון או בכל מקום אחר. קיסינג'ר גם שמע על המגעים עם מצרים ברומניה, והזהיר שהדברים עלולים לדלוף לסובייטים (תעודה מס' 14).

בגין כבר תכנן יזמה משלו – פנייה בשידור אישי לעם המצרי הקוראת לו לעשות שלום עם העם היהודי. יועצו לענייני ערבים ד"ר משה שרון הגיש לו רשימת נקודות לנאום זה על הקשר ההיסטורי בין מצרים לעם היהודי והביא ציטוטים מן הקוראן על היחס המיוחד של בורא עולם לעם היהודי, לתנ"ך ולנבואה (תעודה מס' 15). הוא הזכיר את העבר המפואר של העם היהודי באימפריה המוסלמית במצרים ובספרד ואף הביא פסוק מן הקוראן (סורה ה פסוקים 20–21) על דברי משה: "הוי עמי באו אל הארץ הקדושה אשר צוה אללה לכם". פסוק זה נכלל בפניית בגין לעם המצרי לאחר ההודעה של סאדאת על בואו המתוכנן לירושלים (תעודה מס' 19).

ה.5 | יוזמת סאדאת לנאום בכנסת ותגובת ממשלת ישראל

ב-9 בנובמבר נאם הנשיא סאדאת במועצת העם המצרי בנוכחותו של 'האח למאבק' יאסר ערפאת, ותיאר את מאמציו לקדם את השלום שהחלו, לדבריו, עוד בשנת 1971 ונמשכו לפני מלחמת 1973, במהלכה ואחריה. הוא שיבח את הנשיא קרטר על פועלו לכנס את ועידת ג'נבה ואמר שעל אף תמיכתה של ארצות הברית בישראל גילה קרטר רגישות ופתיחות לבעיה הפלסטינית והעמיד אותה במקומה הנכון. סאדאת קיבל בברכה את העניין שגילו המעצמות בבעיית המזרח התיכון אך הוסיף שהן אינן יכולות לכפות את דעתן. הוא הכריז שילך לג'נבה כדי לתבוע נסיגה ישראלית ואת זכויות העם הפלסטיני. הוא חתם את דבריו בקטע שלא תוכנן מראש: 'אני נכון לנסוע לקצה עולם אם יש בכך למנוע פציעה, אפילו לא הריגה, של אחד מבניי החיילים. ישראל תופתע בוודאי לשמוע אותי אומר כעת: אני נכון ללכת אליהם, לביתם, ל"כנסת" עצמה, ולהתווכח אתם. (מחיאות כפיים)'.

הדברים הובאו בסקירה של המרכז למחקר ותכנון מדיני של משרד החוץ (תעודה מס' 17) אך תחילה לא זכו ליחס רציני. קרטר קיבל אותם בברכה, אך בוושינגטון עדיין היו טרודים בסידורים לוועידת ג'נבה. כשעיתונאים שאלו את בגין למחרת לתגובתו, אמר ראש הממשלה: 'אם אין זו מליצה, והנשיא סאדאת אכן מוכן לבוא לירושלים לכנסת – אנו מברכים על נכונות זו'. הוא הוסיף שהודיע בעבר על נכונות להיפגש עם סאדאת, אך ישראל דוחה על הסף את התנאי שהעמיד: נסיגה ישראלית לקווי 1967 והקמת 'המדינה הקרויה פלשטינית'. סאדאת יוכל להביא עמדות אלו לוועידת ג'נבה.

בהודעה לעיתונות שפרסמה לשכת ראש הממשלה ב-10 בנובמבר נמסר שאם סאדאת יחליט לבוא לירושלים הוא יתקבל בכל הכבוד הראוי לנשיא. בערב חזר בגין על דברים אלו בפני משלחת של הוועדה לשירותים צבאיים של בית הנבחרים האמריקני, שביקרה בישראל ועמדה להיפגש עם סאדאת. בגין הוסיף שהוא ישמח לפתוח עמו בשיחות על שלום, אך הוא שב ודחה את הדרישות שהציב סאדאת בנאומו (תעודה מס' 18, נספח באנגלית). בקהיר חזר סאדאת בפני המשלחת על נכונותו לנסוע לישראל ולשבת עם כל 120 חברי הכנסת. הוא ציין שטרם קיבל תגובה רשמית והזמנה לבוא לירושלים. סאדאת הוסיף שהוא מוכן לתת לישראל ערבויות של ארצות הברית ושל כל מדינה אחרת, אך ההסכם שייחתם עם ישראל לא יהיה הסכם חלקי נוסף. 'הפעם נלך לכונן הסכם בר קיימא'.

למחרת שידר בגין את פנייתו לעם המצרי בשפה האנגלית (תרגום לעברית בתעודה מס' 19). הנאום זכה להדים רבים, אם כי העיתונות במצרים דחתה את טענתו שבני ישראל בנו את הפירמידות… בהדרגה השתכנעה ההנהגה הישראלית שסאדאת אכן מתכוון לבקר בירושלים. ב-13 בנובמבר דנה ממשלת ישראל באפשרות של הביקור. בגין אמר שאסור להגזים בחשיבות העניין הזה אך הצהרת סאדאת היא בכל זאת התפתחות חיובית. הוא ביקש למסור הזמנה רשמית מעל דוכן הכנסת. דיין הביע חשש שהמהלך יעקוף את ועידת ג'נבה ויסכן את ההבנות שהושגו עם ארצות הברית. הוא גם העלה את החשש שמדובר ב'אליבי לקראת פתיחה במלחמה', ואם המהלך ייכשל כי ישראל לא תקבל את תנאיו ייגרר סאדאת לפעולה צבאית.

על רקע העוינות בין שני העמים והפתעת יום הכיפורים היו שחשדו שמדובר במהלך שנועד לצבור נקודות בדעת הקהל או אף בתרמית. ב-15 בנובמבר הזהיר הרמטכ"ל מרדכי (מוטה) גור בריאיון ב'ידיעות אחרונות' מפני האפשרות שהביקור הוא תרמית שנועדה לכסות על התקפה מצרית. הוא אמר ש'לנשיא מצרים צריך להיות ברור שאם הוא מתכנן הונאה נוספת, נוסח מלחמת יום הכיפורים, כוונתו ברורה לנו; אנו יודעים שצבא מצרים נתון בעיצומן של הכנות לפתוח במלחמה נגד ישראל, לקראת שנת 1978, למרות הכרזות סאדאת על נכונותו לבוא לירושלים'. גור דיבר על רקע תמרון נרחב שערך הצבא המצרי באותם ימים בצד דיווחים על גיוס מילואים וחיזוק מערך האימונים. הוא חשש כנראה שהדרג הצבאי יואשם שלא התריע, כפי שהואשם בדוח ועדת אגרנט אחרי מלחמת יום הכיפורים.

גם מי שלא ראה במהלך תרמית היה מודאג מן האפשרות שסאדאת יצפה לתמורה ישראלית ממשית למחווה הגדולה שעשה בבואו לירושלים. היה ברור שיציג עמדות נוקשות, שישראל לא תוכל להיענות לתביעותיו, ושהדבר עלול להביא להידרדרות ביחסי המדינות ואף למלחמה. אף על פי כן דחה בגין את התחזית הקודרת של גור, וגור קיבל נזיפה משר הביטחון עזר ויצמן. ב-15 בנובמבר הודיע בגין בכנסת על הזמנה רשמית לנשיא סאדאת ובאותו יום העביר לשגריר לואיס העתק של מכתב ההזמנה שנשלח במברק לשגריר ארצות הברית בקהיר. העתק מן המכתב הועבר גם לנשיא קרטר לצד מסר מבגין שתקוותו להיפגש עם סאדאת עומדת ככל הנראה להתגשם (תעודה מס' 21). גם הציבור התחיל להתלהב, מהרעיון, ובעל המלון הירושלמי הוותיק "מלון המלך דוד" אף כתב לבגין והציע שסאדאת יתארח במקום (תעודה מס' 20).

 

שגריר ארצות הברית בקהיר מסר את מכתב ההזמנה לסאדאת מיד עם שובו מדמשק לאחר פגישה עם נשיא סוריה חפז אל-אסאד. בפגישתם ביקש אסאד לשכנע את סאדאת לא לנסוע לירושלים. סאדאת הבטיח שלא יפעל לשלום נפרד עם ישראל, אולם מצבם הקשה של הצבא ושל הכלכלה המצרית אינו מותיר לו בררה. הוא הציע לסוריה ללכת בדרכו ולזכות בסיוע האמריקני, כפי שהובטח למצרים. אסאד גילה חשדנות רבה כלפי 'היהודים' והאשים את סאדאת שכבר הגיע לעסקה עם ישראל בתיווך ארצות הברית. סאדאת כמובן הכחיש. הביקור הסתיים כשחילוקי הדעות עומדים בעינם. סוריה גינתה את סאדאת אך בינתיים שמרה על טון מאופק. לאחר שגם אסאד לא הצליח לשנות את דעתו של סאדאת התפטר שר החוץ פהמי וגם סגנו סירב למלא את מקומו. סאדאת מינה את בוטרוס גאלי, איש אקדמיה נוצרי-קופטי, לשר החוץ בפועל. מן ה-18 בחודש הלכו וגברו ההתקפות על סאדאת מצד ברית המועצות, לוב, עיראק והפלסטינים. סוריה הכריזה על אבל לאומי וסעודיה פרסמה הודעת גינוי. אך הצבא ורוב הציבור במצרים גילו תמיכה בסאדאת.

ה.6 | "מבצע שער": הכנות לביקור הנשיא סאדאת בישראל

ב-17 בנובמבר, עוד לפני קבלת תשובה מסאדאת, כבר העביר השגריר האמריקני לואיס לדיין פרטים ראשונים על תכנית הביקור (תעודה מס' 22) ובישראל התחילו בהכנות המעשיות. סאדאת ביקש להגיע במוצאי שבת, 19 בנובמבר. על פי התכנית כבר ב-18 בנובמבר יגיע לישראל מטוס מצרי עם קבוצת חלוץ בראשות ראש לשכתו חסאן כמאל. ביקורו המתוכנן של בגין בבריטניה נדחה, והוקמה ועדה בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה אליהו בן-אלישר (לימים השגריר הראשון של ישראל בקהיר) לתכנון הסידורים. למבצע ניתן שם הקוד 'מבצע שער'. תחילה לא היה ברור כמה זמן ירצה סאדאת לשהות בארץ והוכנו שתי תכניות חלופיות, האחת לביקור בן יום והאחרת לביקור בן יומיים. לבסוף התברר שבכוונתו להישאר יומיים ולהשתתף בתפילה החגיגית ביום א', 20 בנובמבר, במסגד אל-אקצא, לרגל חג הקרבן (עיד אל-אדחא). נקבע שסאדאת ינאם בכנסת באותו יום אחר הצהריים. בגין ביקש מסאדאת שיבקר ביד ושם, ולפי המלצת קרטר נענה סאדאת לבקשה. נעשו סידורים מפליגים לשמירה על שלומו ובין השאר גויסו עשרות אלפי שוטרים, חיילים ואנשי ביטחון. היועץ שרון המליץ להגביל את מספר המתפללים במסגד בזמן ביקורו של סאדאת כדי למנוע אפשרות של פגיעה בנשיא, אפילו מתוך רצון ללחוץ את ידו (תעודה מס' 24).

הוחלט שהנשיא סאדאת ופמלייתו יתארחו במלון המלך דוד ההיסטורי בירושלים. עוד ב-15 בנובמבר, בשעה שעדיין לא היה בטוח שהביקור יצא לפועל, כתב בעל רשת בתי המלון 'דן' יקותיאל פדרמן לבגין והציע לשכן את האורח במלון שבבעלותו. הוא הזכיר את פעולת האצ"ל ב-1946 – פיצוץ המטה הבריטי במלון – וכתב ש'אין מקום מתאים יותר מאשר מלון "המלך דוד" בירושלים, לקבל את נשיא מצרים, מלון אשר נמצא בבירה, ע"ש מלך יהודי גדול בהיסטוריה של עמנו, זה מקום אשר בשנת 1946 הרים בו העם היהודי הקטן, את הכח והעוז נגד הממשל הבריטי' (תעודה מס' 20).

אף שהמהלך של סאדאת אכן נועד לעקוף את התסבוכת שיצרו האמריקנים סביב ועידת ג'נבה, לא הוא ולא בגין רצו שהנשיא קרטר ירגיש שאין מעריכים את מאמציו למען השלום. לישראל נודע שסאדאת נמצא בקשר מתמיד עם הנשיא, וב-18 בנובמבר שלח בגין מברק תודה לקרטר המביע הוקרה עמוקה של מאמציו, שתרמו תרומה חשובה ביותר להביא למפגש ההיסטורי. בז'ז'ינסקי עדיין קיווה שאפשר יהיה לנצל את הביקור כדי לקדם את ועידת ג'נבה ולחץ על ישראל לעשות ויתורים לסאדאת בעניין הפלסטיני. קיסינג'ר סיפר על כך לדיניץ, ואמר שלדעתו בממשל 'הולכים בעיוורון מוחלט ואינם רואים את המציאות החדשה שמתפתחת לנגד עיניהם'. הוא אמר להם שהישראלים נבונים דיָם ואין צורך להשיא להם עצות. גם סאדאת יודע לשמור על מעמדו בעולם הערבי. קיסינג'ר סיפר על שיחת הטלפון שלו עם סאדאת, שאמר כי ברצונו לסיים את מה שקיסינג'ר התחיל. קיסינגר הוסיף שחשוב מאוד ליצור יחסי אמון אישיים עם סאדאת וציין לטובה את טיפולו של ראש הממשלה בפרשה עד עתה (תעודה מס' 25).

באותו יום נערכה ישיבת ממשלה לדיון על סידורי הביקור ועל תשובתו של בגין לנאום שיישא סאדאת בכנסת. נבחרה ועדת שרים לניסוח התשובה. הוחלט לאפשר גם לראש האופוזיציה שמעון פרס לנאום, כדי להדגיש את האופי הדמוקרטי של המשטר בישראל. דיין חשש שלא יישאר זמן לשיחות מדיניות בשל ריבוי הטקסים ובשל רצונם של אישים רבים להיפגש עם הנשיא, בהם נציגים פלסטינים מן הגדה המערבית ומרצועת עזה. לדעתו רצוי לקיים שיחות פרטיות בהרכב קטן ביותר, אפילו בביתו של בגין. תוך כדי הדברים הגיעו ידיעות על בואה של קבוצת החלוץ המצרית ודווח שנוצרה מהומה בשדה התעופה ו"שיהודים רבים יצאו מן הכלים ורצו אחרי המצרים כאילו ירדו מן המארס [המאדים]". שר הפנים יוסף בורג הבטיח לבדוק את תפקוד המשטרה. בגין אמר: "דיילות ושוטרים רצו לראות את האורחים" והשר יגאל הורוביץ העיר: "הדיילות רצו והשוטרים רצו אחריהן…".

לאחר מכן מסר בגין דיווח על תוכניות הביקור ועל החלטות הממשלה לוועדת חוץ וביטחון של הכנסת. חברי הוועדה שאלו שאלות והעלו הצעות בענין תוכנית הביקור ובענין תשובת ישראל לתביעות שצפוי שסאדאת להעלות בנאומו בכנסת, ובמרכזן התביעה לנסיגת ישראל מכל השטחים (תעודה מס' 23). ראש הממשלה סיפר על הגישושים שקדמו ליוזמת סאדאת ונעשו באמצעות רומניה. חבר הכנסת חיים בר לב תהה אם יש קשר לפגישות הסודיות של שר החוץ בעת נסיעתו לארצות הברית. בגין ענה שהוא חושש מהדלפות, אך הבטיח למסור תשובה בקשר ל"עשרים וארבע השעות המסתוריות של דיין" בבוא היום.

ב-19 בנובמבר, זמן קצר לפני נחיתת מטוסו של סאדאת, הגיע מכתב ממנו ובו תשובתו הרשמית כי הוא מקבל את הזמנתו של בגין לבקר ירושלים (תעודה מס' 26). את העותק החתום של המכתב, המתפרסם כאן, קיבל ראש הממשלה לידיו רק בדצמבר 1977 מן הממונה על שגרירות ארצות הברית בתל אביב, שהעיד על היותו 'אחד המסמכים ההיסטוריים של ימי חיי'.

ה.7 | ביקור הנשיא סאדאת בירושלים

זמן קצר אחרי יציאת השבת נחת סאדאת בישראל והתקבל בהתלהבות עצומה של הציבור. הנשיא אפרים קציר, ראש הממשלה בגין, שרי הממשלה וצמרת המדינה נסעו לשדה התעופה לקבל את פניו. הוזמנו גם ראשי הממשלה לשעבר יצחק רבין וגולדה מאיר, וסאדאת שמח במיוחד לפגוש את גולדה. 3,000 עיתונאים, שדרנים ואנשי טלוויזיה הגיעו ארצה לסקר את הביקור והטקס שודר בשידור חי בארצות הברית. אבי פזנר, יועץ התקשורת והדובר של שגרירות ישראל בוושינגטון, סיפר במברק למשרד החוץ שבכירי השדרנים לא יכלו להסתיר את התרגשותם. לדברי השדרנים שהגיעו אמר סאדאת שהוא מגיע עם הצעות קונקרטיות, ושם ביודעין את עתידו הפוליטי בידי ישראל.

לחיצת היד ההיסטורית בין ראש הממשלה מנחם בגין (מימין) לנשיא מצרים אנואר סאדת, בטקס ממלכתי שנערך בנמל התעופה בן גוריון, 19 בנובמבר 1977. צלם: משה מילנר, לע"מ

סאדאת נסע לירושלים בחברת הנשיא אפרים קציר, והשרים נסעו בחברת מקביליהם המצרים. דיין נסע במכונית עם בוטרוס גאלי, וניצל את ההזדמנות לבקש שסאדאת לא יזכיר את אש"ף בנאומו בכנסת. עם בואם לירושלים נועדו בגין וסאדאת ביחידות לשיחה של כמה דקות.

הנשיא סאדאת משתתף בתפילה במסגד אל-אקצא, 20 בנובמבר 1977. צלם: מיקי צרפתי, לע"מ

מוקדם בבוקר ה-20 בנובמבר ביקר סאדאת במסגד אל-אקצא והשתתף בתפילת חג הקרבן. לפי המסורת המוסלמית מציין החג את עקדת ישמעאל (ולא את עקדת יצחק כפי שכתוב בספר בראשית). הוא ביקר גם בכנסיית הקבר. בינתיים דיווח בגין לממשלה בקצרה על שיחתו הראשונה עם סאדאת במוצאי שבת ועל תכנית הפגישות עם המצרים ((תעודה מס' 27). בגין מסר לממשלה את כוונותיו לגבי נאום התשובה שלו לסאדאת (ראו נספח, טיוטת הנאום בכתב יד): הוא יאמר שישראל לא תוכל לקבל את דרישות מצרים, אך הוא לא ייכנס לפולמוס ויוסיף שהכול פתוח למשא ומתן. שר החקלאות אריאל שרון הציע שישראל תעשה מחווה כלפי מצרים ותאפשר לה גישה לעיר אל-עריש בסיני, אך דיין טען, על בסיס גישושים אצל המשלחת המצרית, שהמצרים אינם מעוניינים במחווה נפרדת למצרַיִם. היא רק תיתן בסיס להאשמות מצד מדינות ערב שסאדאת בא לחפש הישגים עבור מצרים בלבד. הוא גם אמר שמחווה כזאת היא 'לעג לרש […] סאדאת בא לחפש מלוכה ואנו נותנים לו אתונות'. אפשר להציע מעבר חופשי בין ישראל למצרים, כפי שכבר קיים בין ישראל לירדן, ובין ישראל ללבנון ב'גדר הטובה'. בגין אימץ את דעתו של דיין בנאומו.

לאחר מכן ביקרו בגין וסאדאת ב'יד ושם' ונערכה סעודת עבודה קצרה. במהלך הביקור נערכו כמה פגישות עבודה בהרכבים שונים, אך בארכיון המדינה לא נמצאו פרוטוקולים של השיחות ונראה שלא נרשמו. המקור העיקרי לתוכן השיחות הוא דיווחי בגין והשרים בממשלה ותרשומות אחדות שמסר דיין לראש לשכתו אליקים רובינשטיין (לימים היועץ המשפטי לממשלה ושופט בית המשפט העליון).

בארוחת הצהריים ניסה דיין לברר מה הן ציפיות המצרים מן הבקור כדי שייחשב להצלחה ואיך אפשר להתקדם בתהליך המדיני שהחל (תעודה מס' 28, תעודה מס' 28 נספח). באותו בוקר נתקבל מברק מן הנשיא קרטר ובו בקשה מבגין לגלות גמישות בשאלה הפלסטינית ובעניין קבוצות העבודה בוועידת ג'נבה לנוכח הביקורת הקשה על סאדאת בעולם הערבי. אך סאדאת הבהיר שהוא מעוניין במהות ולא בנוהל, ודיין פירש: "אמרתי, אתה מעונין בעבודה (working) ולא בנייר (paper)'. לדברי דיין נגולה אבן מעל לבו כשהבין שזו גישתו של סאדאת.

אחר הצהריים נערכה הישיבה החגיגית של הכנסת וסאדאת נאם בערבית (לתרגום דבריו לעברית). שני המנהיגים ציינו בנאומיהם בכנסת את מועד הביקור בירושלים, בחג הקרבן, המציין את מעשה ההקרבה של אברהם, אביהם המשותף של העם היהודי ושל העם הערבי. סאדאת אמר דברים נרגשים על החלטתו 'ללכת לארץ היריב, כאשר עודנו במצב של מלחמה' ועל רצונו להרוס את חומות העוינות והחשד המפרידות בין העמים. הוא הבטיח לישראל שתוכל לחיות בקרב העולם הערבי בשלום ובביטחון. עם זאת הדגיש שלא בא לחתום על הסכם נפרד, אלא על שלום 'צודק ויציב', שחייב להתבסס על העקרונות הידועים: נסיגת ישראל מן השטחים הכבושים, כולל ירושלים המזרחית, והקמת מדינה פלסטינית. הוא לא הזכיר את אש"ף. לדעתו, איש אינו יכול להתנגד לעקרונות אלו. בגין בתשובתו הביע הערכה לאומץ לבו של סאדאת ודיבר על רצונה של ישראל בשלום עם כל שכנותיה. הוא הזמין את הנשיא אסאד, את המלך חוסיין ו'דוברים אמתיים של ערביי ארץ ישראל' ללכת בדרכו של סאדאת ולבוא לשיחות שלום. הוא חזר על עמדותיה של ישראל שלא תוכל להיענות לתביעות מצרים, והציע המשך הדיונים על בסיס החלטות 242 ו-338 בוועידת ג'נבה או בקהיר. בסוף דבריו, ששוסעו כמה פעמים בקריאות של נציגי המפלגה הקומוניסטית (רק"ח), אמר 'זה יום מיוחד לבית-הנבחרים שלנו […] אשא תפילה, שאלוהי אבותינו המשותפים יתן בנו חכמת הלב הדרושה כדי התגבר על קשיים ומכשולים, על דברי הסתה ופגיעה; ובעזרת השם נגיע ליום המיוחל, שאליו כל עמנו מתפלל – השלום'. לאחר מכן נאם גם שמעון פרס, שהדגיש את האחדות הלאומית בשעה זו ואת רצונם של כל חלקי הבית בשלום.

ראש הממשלה מנחם בגין נושא דברי ברכה במליאת הכנסת, לכבוד נשיא מצרים (באמצע). לימינו של סאדאת יו"ר הכנסת ח"כ יצחק שמיר. 20 בנובמבר 1977. צלם: יעקב סער, לע"מ

בערב נערכה ארוחת עבודה במלון. לדברי דיין האווירה הייתה עגומה לאחר הנאומים הנוקשים שנשאו בגין וסאדאת בכנסת. בגין אמר דברי ברכה בעת הרמת כוסית (בלא יין, בשל הקפדת סאדאת המוסלמי על איסור שתיית אלכוהול) (תעודה מס' 29). במהלך ארוחת הערב הכין תוהאמי הצעה להודעה רשמית שתפרסם ממשלת ישראל בסוף ביקור סאדאת. טיוטת ההודעה עם הערות בכתב ידו של יגאל ידין ויהודה אבנר נמצא בתעודה מס' 29א. בטיוטה ניתן לראות את מחיקת המילה "providential" (בהשגחה עליונה) אותה ביקשו להכניס אנשי הנשיא, כפי שמתואר בדיווח של בגין לממשלה על הביקור (תעודה מס' 36). בגין הסביר לסאדאת שלא נהוג להשתמש במליצות כאלו בישראל, והוא שינה אותו. יותר מאוחר שינה היועץ של בגין יהודה אבנר את הנוסח ל "significant" (משמעותי).

לאחר מכן התראיינו סאדאת ובגין אצל השדרנית הידועה ברברה וולטרס ונפגשו לשיחה נוספת בארבע עיניים. ויצמן וידין שתו כוסית עם ד"ר מוצטפא חליל, ראש מפלגתו של סאדאת, ועם בוטרוס גאלי. על פגישה בלתי רשמית זו הם סיפרו בישיבת הממשלה ב-24 בנובמבר (תעודה מס' 36), ונראה שנוצרו יחסים פתוחים וחמים יותר בין הצדדים. למחרת נפגש סאדאת ביחידות גם עם ויצמן, שביקר בקהיר בעת שירותו בחיל האוויר הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה, והתחבב על הנשיא בשל גישתו הפתוחה והלבבית. סאדאת גם פגש משלחת פלסטינית.

באותו יום סיפר בגין לדיין על השיחה בארבע עיניים עם סאדאת, שהשניים התחילו לדון בה בשאלת הנסיגה הישראלית מסיני. סאדאת דרש נסיגה מלאה, בגין לא סירב אם כי לדבריו 'החמצתי פנים'. סאדאת הודיע על נכונותו לפירוז סיני (תעודה מס' 31 והקלדה של השיחה). לאחר מכן דנו על המשך השיחות, וסאדאת הציע שדיין ותוהאמי ייפגשו שוב במרוקו 'לדבר ביזנס'. בגין רצה שהפגישה תיערך בבוקרשט ודיין העדיף את טהראן.

באותו יום, 21 בנובמבר, נועד סאדאת עם חברי סיעות הקואליציה והאופוזיציה בכנסת. בתשובה לדברי חברי הכנסת של הקואליציה, בהם גאולה כהן ומשה שמיר, הידועים בעמדותיהם הקיצוניות, אמר סאדאת שמוקד דיוניו בישראל הוא להבטיח שלא תהיה מלחמה נוספת ושיובטח ביטחונה של ישראל (תעודה מס' 30). לאחר מכן הופיעו בגין וסאדאת במסיבת עיתונאים ופורסמה הודעה משותפת לסיכום הביקור, שהשניים הסכימו בה על הצורך בהמשך הדו-שיח בין המדינות. בשעה ארבע אחר הצהריים המריא סאדאת לקהיר. המונים מריעים קיבלוהו שם כגיבור. מארגני הביקור נשמו לרווחה. למרות ההתראה הקצרה הוא עבר בשלום והמצרים התרשמו לטובה מקבלת הפנים החמה. מפכ"ל המשטרה חיים תבורי שלח דברי תודה לשוטרים הרבים שגויסו במיוחד למבצע (תעודה מס' 32).

ה.8 | לאחר הביקור: רשמים ותוכניות להמשך השיחות

בשיחה עם דיין בדרך לשדה התעופה אמר בוטרוס גאלי שהמבחן להצלחת הביקור יהיה בהמשך. לדעת המצרים בעיית המפתח היא הפלסטינים. דיין הצביע על הסתירה בעמדת המצרים: הם אינם מוכנים למשא ומתן נפרד אך גם לא רוצים לעסוק בפרוצדורה בג'נבה. הם מתעלמים מן הקשיים שיתעוררו במשא ומתן, כיוון שמצרים לא תוכל לדבר בשם הסורים והפלסטינים אלא רק בשם עצמה. דיין וגאלי התייחסו גם לנושאים של עתיד ירושלים ועזה, ודיין סיפר על הקשיים המעשיים שצפויים לעלות בפתרון שאלות אלו. בסוף אמר שיש להמשיך להיפגש, רצוי בישראל אך שהוא מוכן להיפגש עמם בכל מקום, אפילו ב'ציר [הקוטב] הצפוני' (תעודה מס' 33).(תעודה מס' 33 מוקלדת)

ב-23 בנובמבר נפגשו בגין ודיין עם השגריר לואיס וסיכמו את שיחותיהם עם המצרים (תעודה מס' 34). בגין מסר לשגריר איגרת עבור הנשיא קרטר באותו נושא (תעודה מס' 35). בין השאר סיפר בגין ללואיס על תגובתו של סאדאת לשאלות עיתונאים אם בגין יוזמן לביקור גומלין בקהיר. סאדאת התחמק מתשובה ובגין הבין ממנו בשיחותיהם שביקור זה אינו נוח לו בשלב זה, בין השאר מסיבות ביטחוניות. סאדאת הזמין אותו לביקור באיסמעיליה.

גם לואיס התעניין בשאלת המשך השיחות ורצה לדעת אם מדובר בהכנות לוועידת ג'נבה או במשא ומתן נפרד. דיין סיפר על שיחתו עם גאלי ואמר שלדעתו המצרים רוצים לדון תחילה עם ישראל על עקרונות הפתרון הפלסטיני ואחר כך על יחסי ישראל-מצרים. לדברי בגין אווירת השיחות היתה ידידותית וכנה. לדעתו אין להיחפז בעניין ג'נבה, אלא לחכות לשיחות דיין עם "איש האמון שלו" [תוהאמי] והשיחות בנושאים צבאיים שנקבעו בין ויצמן ושר הביטחון המצרי, מוחמד אל-גמאסי. דיין אמר שסיוע כלכלי מארה"ב יוכל לתרום להצלחת המשא ומתן.

ב-24 בנובמבר התכנסה הממשלה לישיבה שהוקדשה כולה לסיכום ביקור סאדאת ולדיון באפשרויות להמשך המגעים. בדיון הביע בגין שביעות רצון מכך שישראל לא החמיצה את ההזדמנות שנקרתה בדרכה וניצלה את הביקור היטב לקידום השלום. החשדנות ניכרה עדיין בדברי חלק מן השרים שטענו שיש לשמור על מידה של ערנות מפני אפשרות של התקפה מצרית. לעומתם אמר בגין: "ישנה אמרה "כבדהו וחשדהו"…ואימרה זו נכונה על שני חלקיה. אך עד כמה שיש לאדם התרשמות, אני יכול לומר, שדברי סאדאת לא נראו לנו בטלים ולא נראו לנו שנאמרו בכוונה להונות". סאדאת הבהיר שהוא מעוניין בהמשך השיחות גם לאחר שישראל דחתה את תביעותיו.

בדיון עלו מספר נקודות מחלוקת עם המצרים סביב הגדרת הביטחון של ישראל ומהות השלום. לדברי דיין בשלב זה מוכן סאדאת להבטיח רק חתימה על הסכם לסיום מצב המלחמה, ללא יחסים דיפלומטיים. לדעתו גם הציפיות של ישראלים רבים לנורמליזציה מהירה, עוד לפני חתימה על הסכם שלום, דינם לנחול אכזבה. דיין הדגיש שסאדאת נוהג להחליט על נושאים חשובים לבדו ואינו מתחשב בדעת אנשיו; לכן יש לנהל את המשא ומתן עמו אישית. ויצמן הדגיש שהביקור פתח עידן חדש ביחסי שתי המדינות, ויש להתכונן היטב למצב חדש של "מלחמת שלום". בגין, שהרגיש כנראה שחלק מן השרים נסחפו לאופטימיות יתרה או לחששות שווא אם ישראל לא תגבש תגובה מידית, סיכם את הדיון: 'יש לי עצה לחברי הממשלה – שאנו נמשיך בקו שקבענו עוד לפני בואו של סאדאת, ושהלכנו בו בזמן שהוא היה פה, וזה הקו של טקט וטבעיות. אנו לא הפרזנו…אני לא השמעתי שום הודעה שבה היה המונח "הביקור ההיסטורי" וגם לא אמרתי שהשלום עומד מאחורי הדלת. אני חושב שעשינו מעשה חשוב בשביל עם ישראל (לעם המצרי צריך לדאוג סאדאת) ובשביל השלום'. בגין סיפר שסאדאת אמר לו ליד המטוס, שהם ישובו להתראות, ובשעת פגישתם בארבע עיניים אישר שיש דברים שיאמר רק לראש הממשלה עצמו. יקבעו שיחות נוספות, אמר בגין, ובהן יהיה על ישראל לא רק לומר מה היא אינה מקבלת אלא להביא את ההצעות שלה "ולומר מה אנו מציעים לגבי כל גזרה, יהודה ושומרון, הסיני והגולן. זו תהיה מהות ההחלטה – ואני מבקש את סליחת הגברות, יהיה עלינו לקבלה כמו גברים" (תעודה מס' 36).

לעת עתה הסתפקו הצדדים בקביעת מועד למפגש חדש – באופן ישיר ולא באמצעות האמריקנים. ב-27 בנובמבר נפגש חיים הרצוג, שגריר ישראל באו"ם, עם עבד אל-מגיד, שגריר מצרים באו"ם, שנהג לתקוף את ישראל בחריפות מעל במת האו"ם. הם לחצו ידיים וברכו זה את זה על שהגיעו לזמן הזה. השגריר המצרי מסר להרצוג הזמנה לוועידה מכינה לוועידת ג'נבה בקהיר, בהשתתפות ישראל ומדינות ערב, ארצות הברית, ברית המועצות ומזכ"ל האו"ם, שתתקיים ב-3 בדצמבר (תעודה מס' 37). באותו יום גם נפגש דיין עם תוהאמי במרוקו והחל לדון עמו על סידורי ביטחון בסיני, גורל הישובים הישראליים ורצונו של סאדאת לדון בשאלה הפלסטינית. הדיווח של המוסד על פגישתם מופיע בתעודה מס' 37א. קשיים רבים עוד עמדו בפניהם, אך גלגלי המשא ומתן בין ישראל למצרים התחילו לנוע.

ועידת קהיר" לשיחות שלום בין ישראל למצרים בשיתוף המשלחת האמריקאית, במלון "מינה האוס" בגיזה שליד קהיר, 13 בדצמבר 1977. צלם: משה מילנר, לע"מ

לקריאה נוספת
משה דיין, הלנצח תאכל חרב: שיחות [–חוויות אישיות, ידיעות אחרונות/הוצאת עידנים, 1981

ויליאם קוונדט, קמפ דיוויד, השלום והמשחק הפוליטי, כתר, 1988

אריה נאור, בגין בשלטון: עדות אישית, ידיעות אחרונות, 1993

שמואל שגב, הקשר המרוקני: המגעים החשאיים בין ישראל למרוקו, מטר, 2008

קנת שטיין, מדיניות אמיצה: סאדאת, קיסינג'ר, קרטר ובגין והחתירה לשלום ערבי-ישראלי, הוצאת משרד הביטחון, 2003

ה.9 | רשימת תעודות

פרק א: השבעת ממשלת בגין והצגת תוכנית השלום שלה

1. דברי ראש הממשלה מנחם בגין בהתייצבות הממשלה החדשה בפני הכנסת; ירושלים, 20 ביוני 1977
דברי הכנסת, כרך 80, המושב הראשון של הכנסת התשיעית, עמ' 14–17
הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל וזכותו על הארץ; העמקת הקשרים עם ארה"ב וצרפת, וחידוש הקשרים עם ברה"מ; קריאה למנהיגי מדינות ערב להיפגש עמו כדי לדון בשלום. קווי היסוד של הממשלה.

פרק ב: המגעים עם הממשל האמריקני בעניין כינוס ועידת ג'נבה

2. עקרונות למשא ומתן להסדר שלום עם הערבים (ועידת ג'נבה) [נמסר על-ידי שר החוץ משה דיין לראש הממשלה מנחם בגין, כנראה ב-24 ביוני 1977]
ארכיון המדינה, חצ-6861/8
הצעות דיין להתקדמות מעשית להסכם שלום.

3. תזכיר בעניין תהליך השכנת השלום בין ישראל לבין שכנותיה, 7 ביולי 1977 (בעברית (כתב יד) ובאנגלית).
ארכיון המדינה א-4313/1
נמסר לנשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ב-19 ביולי 1977.

4. דברי ראש הממשלה מנחם בגין בישיבת ממשלה; ירושלים, 13 ביולי 1977
לקראת ביקורו של בגין בארה"ב – הסברים בעניין הצגת התוכנית המדינית לנשיא קרטר.

5. חנן בר און, ציר ישראל בוושינגטון אל משה דיין, שר החוץ; ושינגטון, 20 ביולי 1977
ארכיון המדינה, א-4349/4
נקודות מתוך שיחה בארבע עיניים בין נשיאי ישראל
וארצות הברית; "הסכימו לא להסכים" בעניינים מסוימים.

6. יהודה אבנר, יועץ ראש הממשלה לענייני התפוצות, וחנן בר און, ציר ישראל בוושינגטון אל משה דיין, שר החוץ; ושינגטון, 21 ביולי 1977 (באנגלית)
ארכיון המדינה, א-4349/4
פרוטוקול השיחה השנייה של ראש הממשלה בגין עם הנשיא קרטר: סיכום השיחות.

7. משה דיין, שר החוץ, אל סיירוס ואנס, מזכיר המדינה של ארצות הברית; ירושלים, 2 בספטמבר 1977 (באנגלית)
ארכיון המדינה, א- 4313/3
מכתב לוואי לטיוטת השלום של ישראל, המפרט את עקרונות ההסדר, כולל נכונות לנסיגה משמעותית בסיני ושינוי הקו בגולן.

8. שמחה דיניץ, שגריר ישראל בוושינגטון ומאיר רוזן, היועץ המשפטי של משרד החוץ, אל יחיאל קדישאי, מנהל לשכת ראש הממשלה, עבור מנחם בגין; ירושלים 5 באוקטובר 1977
ארכיון המדינה, א-4337/7
הערכה של הישגי ישראל בשיחות של שר החוץ עם הנשיא קרטר ב-4 באוקטובר.
נספחים:
נספח א. הודעה משותפת לארה"ב וישראל בתום השיחות עם הנשיא קרטר והמזכיר ואנס, ניו יורק, 5 באוקטובר 1977 (בעברית ובאנגלית)
ארכיון המדינה, חצ- 6862/5
נספח ב. "נייר העבודה", 5 באוקטובר 1977 (בעברית ובאנגלית)
ארכיון המדינה, חצ-6862/6

9. דברי שר החוץ משה דיין בוועדת העורכים; תל אביב, 14 באוקטובר 1977
ארכיון המדינה, חצ- 6911/2
הצדקת עמדתו של דיין בעניין תהליך השלום, ייצוג הפלסטינים בוועידת ג'נבה ופתרון הבעיה הפלסטינית.

פרק ג: המגעים הסודיים עם מצרים

10. קטע מישיבת ממשלת ישראל; ירושלים, 4 בספטמבר 1977
טיוטה שהגישה ישראל להסכם שלום; דיווח על שיחת ראש הממשלה עם נשיא רומניה, ניקולאי צ'אושסקו.

11. רישום של אליקים רובינשטיין, ראש לשכת שר החוץ; ירושלים, 9 בספטמבר 1977
ארכיון המדינה, חצ- 6911/2
המצרים מסכימים למפגש בין ראש הממשלה וסאדאת, או בין שר החוץ וסגן נשיא מצרים, בהקדם האפשרי.

12. נקודות עיקריות מפגישת משה דיין, שר החוץ, עם סגן ראש ממשלת מצרים, חסן תוהאמי ברבאט; 17 בספטמבר 1977 (באנגלית)
ארכיון המדינה, א-4313/4
סאדאת רואה בממשלת בגין ממשלה חזקה ויש לו אמון בה. הוא מוכן לדו-שיח אך התנאי להסכם הוא נכונות ישראל לפנות את השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. הצעה להחלפת טיוטות להסכם שלום, קביעת מפגש נוסף.

12א. דיווח של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים על פגישת משה דיין, שר החוץ, עם סגן ראש ממשלת מצרים, חסן תוהאמי, ב-16 בספטמבר במרוקו; 18 באוקטובר 1977
ארכיון המדינה, א-4313/4
פרטים נוספים על הפגישה

13. שיחת ראש הממשלה מנחם בגין ושר החוץ משה דיין עם שגריר ארצות הברית בישראל סמואל לואיס: ירושלים, 3 בנובמבר 1977
ארכיון המדינה, א-4337/10
בואו של שליח רומני לסדר פגישה בין נציגי ישראל ומצרים בבוקרשט; תגובת הערבים לנייר העבודה על ועידת ג'נבה.

14. שמחה דיניץ, שגריר ישראל בוושינגטון אל משה דיין, שר החוץ; ושינגטון, 4 בנובמבר 1977
ארכיון המדינה, א-4337/10
שיחתו עם הנרי קיסינג'ר (בשם הקוד חזקיהו) על תוכניותיו של נשיא מצרים סאדאת והמגעים בין ישראל למצרים.

15. נקודות לנאום של ראש הממשלה מנחם בגין אל העם המצרי; ירושלים, 4 בנובמבר 1977
"מצב המלחמה בין מצרים לישראל הוא מצב בלתי טבעי" על רקע ההיסטוריה העתיקה של יחסים בין שני העמים ורצון ישראל בשלום. ציטוט מן הקוראן על הקשר בין עם ישראל לארץ הקודש.

16. אפרים עברון, מנכ"ל משרד החוץ, אל מנחם בגין, ראש הממשלה ומשה דיין, שר החוץ; ירושלים, 6 בנובמבר 1977
ארכיון המדינה חצ-6911/2
פגישה עם שליח רומני; תוכניות למפגש בין שר החוץ לדיין לחסן תוהאמי בבוקרשט.

פרק ד: יזמת סאדאת לנאום בכנסת ותגובת ממשלת ישראל

17. תזכיר של המרכז למחקר ותכנון מדיני במשרד החוץ על נאום סאדאת; ירושלים, 10 בנובמבר 1977
ארכיון המדינה, א-4172/13
נאום סאדאת במועצת העם: הביע הערכה לנשיא קרטר על ניסיונו לכנס את ועידת ג'נבה; יחסו להצהרה האמריקנית-סובייטית ונייר העבודה; בסוף הצהיר שלא אכפת לו מעניינים פרוצדוראליים, הוא מוכן לנסוע לקצה העולם למען השלום ואף לכנסת ישראל להתווכח עם ישראל.

18. הודעה לעיתונות: תגובת ראש הממשלה בגין לנאום נשיא מצרים סאדאת; ירושלים, 10 בנובמבר 1977
ארכיון המדינה, א- 4313/5
אם סאדאת יחליט לבוא לירושלים, יתקבל בכל הכבוד הראוי לנשיא: ישראל מוכנה למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים.
נספח: דברי ראש הממשלה מנחם בגין בפגישה עם משלחת הוועדה לשירותים מזוינים של בית הנבחרים של ארה"ב; ירושלים, 10 בנובמבר 1977 (באנגלית)
ארכיון המדינה, א 4350/3

19. שידור רדיו של ראש הממשלה מנחם בגין לעם המצרי; ירושלים, 11 בנובמבר 1977 (תרגום לעברית)
ארכיון המדינה, א- 4172/13
קריאה לעם המצרי לעשות שלום עם ישראל.

20. יקותיאל פדרמן אל ראש הממשלה מנחם בגין; חיפה, 15 בנובמבר 1977
ארכיון המדינה, א-7367/1
מביא נימוקים מדוע על נשיא מצרים להשתכן במלון המלך דוד בירושלים (שבבעלות משפחתו).

21. ראש הממשלה מנחם בגין, ירושלים אל הנשיא מוחמד אנוואר א-סאדאת, קהיר; עם מכתב לוואי לנשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, 15 בנובמבר 1977 (בעברית ובאנגלית)
ארכיון המדינה, א-4155/5, א-4337/11
מכתב הזמנה רשמי לסאדאת לבקר בירושלים, לנאום בכנסת ולהיפגש עם הסיעות, שהועבר באמצעות ארה"ב.

22. שיחת שר החוץ משה דיין עם שגריר ארצות הברית בישראל סמואל לואיס, ב-17 בנובמבר בהשתתפות אפרים עברון, מנכ"ל משרד החוץ; ירושלים, [נרשם ב-24 בנובמבר 1977]
ארכיון המדינה, חצ-6911/2
השגריר לואיס עומד להעביר אישור ממצרים שסאדאת אכן יגיע; קביעת סידורים ראשונים לביקור.

23. ישיבת ועדת חוץ ובטחון של הכנסת; ירושלים, 18 בנובמבר 1977
ראש הממשלה מנחם בגין מסביר את תוכנית הביקור של הנשיא סאדאת בישראל, הצעות חברי הוועדה בקשר לתשובת ישראל לתביעות שיציג סאדאת בכנסת, האפשרות של קיום שיחות מדיניות.

פרק ה: "מבצע שער": ביקור הנשיא סאדאת בישראל

24. משה שרון, יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, אל אליהו בן אלישר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה; ירושלים; 18 בנובמבר 1977
ארכיון המדינה, א-7367/1
חששות לביטחונו האישי של הנשיא סאדאת בזמן התפילה במסגד אל-אקצא: לדעתו יש להגביל את מספר המתפללים.

25. שמחה דיניץ, שגריר ישראל בוושינגטון אל משה דיין, שר החוץ ואפרים עברון, מנכ"ל משרד החוץ; 18 בנובמבר 1977
ארכיון המדינה, א-4337/11
הערכות קיסינג'ר בקשר לביקור סאדאת, שיחותיו עם סאדאת ואנשי הממשל האמריקני, ביקורתו על הממשל.

26. הנשיא מוחמד אנוואר א-סאדאת, אל מנחם בגין, ראש הממשלה; קהיר, 19 בנובמבר 1977 (באנגלית)
ארכיון המדינה, א-4313/5
מקבל את הזמנתו של בגין לבקר בישראל, מצפה לתגובה חיובית מישראל ליזמתו, יגיע לארץ ב-19 בנובמבר.
נספח: מכתב לוואי מן הממונה על השגרירות האמריקנית בארה"ב

פרק ו: ביקור סאדאת בירושלים

27. ישיבת ממשלת ישראל, ירושלים, 20 נובמבר 1977
ארכיון המדינה, א- 4270/1
השיחות הראשונות עם סאדאת; ציפיות מנאומו בכנסת והצעות בעניין נאום התשובה של ראש הממשלה בגין.
נספח: טיוטת הנאום של מנחם בגין בכנסת, בכתב ידו
ארכיון המדינה, א- 4349/2

28. רישום דיווח של שר החוץ משה דיין על ארוחת צהרים עם הנשיא סאדאת והמשלחת המצרית; ירושלים, 20 בנובמבר 1977
נספח: הקלדה של התעודה המקורית
ארכיון המדינה, חצ-6911/2
דיין ביקש לברר מה הציפיות של המצרים מן השיחות ואיך יוכלו להתקדם בתהליך המדיני; תשובות סאדאת, אפשרות של תיאום בעניינים צבאיים כדי למנוע מתחים.

29. דברי ברכה של ראש הממשלה מנחם בגין והנשיא סאדאת בארוחת ערב לכבוד הנשיא סאדאת; ירושלים, 20 בנובמבר 1977 (באנגלית)
ארכיון המדינה, א-4172/14
ראש הממשלה בגין מברך את הנשיא סאדאת על דבריו בכנסת, תחילת המשא ומתן, דברי תודה של סאדאת.

29א. טיוטת הודעה מוסכמת שתפורסם בסיום הביקור בישראל של הנשיא סאדאת; ירושלים, 20 – 21 בנובמבר 1977 (באנגלית)
טיוטת ההודעה המוסכמת כפי שהציע תוהאמי עם הערות בכתב ידו של ידין ותיקוניו של יהודה אבנר.
נמסר על-ידי מר יהודה אבנר

30. דברי הנשיא סאדאת בפגישה עם חברי סיעות הקואליציה בכנסת, 20 בנובמבר 1977 (באנגלית)
ארכיון המדינה, א-4172/14
מוקד הדיון: שלא תהיה מלחמה נוספת, והבטחת ביטחונה של ישראל.

31. רישום דיווח של שר החוץ משה דיין על שיחתו עם ראש הממשלה; ירושלים, 21 בנובמבר 1977
נספח: הקלדה של התעודה המקורית
ארכיון המדינה, חצ-6911/2
התרשמותו של בגין מפגישה בארבע עיניים עם סאדאת, תוכניות להמשך המגעים, תחילת המשא ומתן על סיני.

32. דף לשוטר: מבצע שער; ירושלים, 21 בנובמבר 1977
ארכיון המדינה, ל-4255/17
המפכ"ל חיים תבורי מסכם את פעולות המשטרה לאבטחת ביקור הנשיא סאדאת בירושלים ומציין בגאווה כי "משטרת ישראל עמדה בהצלחה במבצע קשה ומורכב זה".

פרק ז: לאחר הביקור: רשמים ותוכניות להמשך השיחות

33. רישום דיווח של שר החוץ משה דיין על שיחתו עם שר החוץ המצרי בוטרוס גאלי ב- 21 בנובמבר 1977; ירושלים, 22 בנובמבר 1977
נספח: הקלדה של התעודה המקורית
ארכיון המדינה, חצ-6911/2
שוחחו בדרך לנמל התעופה בלוד; תוכניות להמשך השיחות – האם יתמקדו ביחסי ישראל-מצרים או שיהיו הכנה לוועידת ג'נבה?

34. פגישת ראש הממשלה מנחם בגין ושר החוץ משה דיין עם שגריר ארצות הברית בישראל סמואל לואיס; ירושלים, 23 בנובמבר 1977 (באנגלית)
ארכיון המדינה, א-4350/3
התרשמותם מן הביקור של נשיא מצרים סאדאת בישראל; הערכות לגבי המשך המגעים בין ישראל למצרים.

35. ראש הממשלה מנחם בגין אל נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, ירושלים ; 23 בנובמבר 1977 (באנגלית)
ארכיון המדינה, א-4313/5
דיווח על תוצאות ביקור סאדאת בירושלים.

36. ישיבת ממשלת ישראל, ירושלים; 24 בנובמבר 1977
ארכיון המדינה, א-4270/1
התרשמותם של ראש הממשלה בגין והשרים משיחותיהם עם סאדאת והמשלחת המצרית; לדעתם המצרים כנים ברצונם בהסכם שלום עם ישראל; תוכניות להמשך המגעים.

37. חיים הרצוג, שגריר ישראל באו"ם, ניו יורק אל משה דיין, שר החוץ, [בון] ואפרים עברון, מנכ"ל משרד החוץ, ירושלים; 27 בנובמבר 1977 (עם תרגום ההזמנה לעברית)
ארכיון המדינה, א-4318/11
הרצוג נפגש עם שגריר מצרים באו"ם, עבד אל-מגיד, שנתן לו הזמנה עבור ישראל להשתתפות בוועידה בינלאומית בקהיר להכנת ועידת ג'נבה. בוועידה ישתתפו הצדדים לסכסוך, נציגי ארצות הברית וברית המועצות ומזכ"ל האו"ם; דיון על סיכויי ההצלחה של ועידת קהיר; יחסיהם האישיים של עבד אל-מגיד והרצוג.

37א. דיווח של המוסד למודיעין למודיעין ולתפקידים מיוחדים על פגישת משה דיין, שר החוץ, וסגן ראש ממשלת מצרים, חסן תוהאמי, במרוקו ב-2–3 בדצמבר; 6 בדצמבר 1977
פגישה נוספת עם מלך מרוקו ועם תוהאמי: הצעת ישראל להסדרי ביטחון בסיני ובגולן, גורל היישובים בסיני, דרג השיחות הבאות, דרישת סאדאת לדון בבעיה הפלסטינית

נספח: תעודות נוספות על המשא ומתן עם ארה"ב סביב כינוס ועידת ג'נבה

38. דוד תורגמן, יועץ בשגרירות ישראל בוושינגטון, אל אפרים עברון, מנכ"ל משרד החוץ והמרכז למחקר ותכנון מדיני; ושינגטון, 29 ביוני 1977
ארכיון המדינה, חצ-6861/8
שיחת תורגמן עם ויליאם (ביל) קוואנדט, האחראי למזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי, על הציפיות והקשיים הצפויים בשיחות ראש הממשלה בוושינגטון.

39.חילופי איגרות בין הנשיא ג'ימי קרטר, ושינגטון, לראש הממשלה מנחם בגין, ירושלים, 15–16 אוגוסט 1977 (באנגלית)
ארכיון המדינה, א-4337/4; חצ-6862/3
קרטר הציג את מסעו של מזכיר המדינה ואנס לישראל ולמדינות ערב והתקווה לכינוס ועידת ג'נבה. הוא מוסיף בקשה מישראל שלא תתערב בדרום לבנון. בגין עומד על התנגדות ישראל להשתתפות אש"ף בוועידת ג'נבה ועל כוונתה להגיש תכנית שלום.

40. דוד תורגמן, יועץ בשגרירות ישראל בוושינגטון, אל אפרים עברון, מנכ"ל משרד החוץ ומשה ששון, מנהל המרכז למחקר ותכנון מדיני, 19 באוגוסט 1977
ארכיון המדינה, א-4337/4
שיחה עם קוואנדט על תגובות מנהיגי ערב, וסאדאת ביניהם, להצעות של ארצות הברית לקידום תהליך השלום.

41. חליפת מברקים בין שר החוץ משה דיין וראש הממשלה מנחם בגין, בעניין "נייר העבודה" של ועידת ג'נבה, 19 ספטמבר 1977; 28 ספטמבר 1977
ארכיון המדינה, א-4337/5; א-4337/6
הצעות דיין להסכמה עם האמריקנים בעניין "נייר העבודה"; תגובתו של בגין
נספח: שיחות דיין עם ואנס ב-26 בספטמבר 1977 (באנגלית)
ארכיון המדינה, חצ-6862/5

42. משה דיין, שר החוץ, אל סיירוס וואנס, מזכיר המדינה; ניו יורק; 5 באוקטובר 1977
ארכיון המדינה, א-4313/1
הסכמה בין ישראל לארצות הברית לגבי בדיקת הנציגים הפלסטינים לוועידת ג'נבה.

ה.10 | תיקים נוספים גלויים שכבר נמצאים באתר

א 4337/10 ראש הממשלה מנחם בגין (ארה"ב)

א 4337/11 ראש הממשלה מנחם בגין (ארה"ב)

א 4314/4  רה"מ מנחם בגין – המשא ומתן לשלום עם מצרים

א 4313/5 רה"מ מנחם בגין – המשא ומתן עם מצרים

א 4349/2 רה"מ מנחם בגין –טיוטות

א 4172/14 המנכ"ל אליהו בן-אלישר בגין-סאדאת

חצ 6911/2 השר משה דיין (שה"ח) – אישי