אהמו"מ לשביתת הנשק בין ישראל למצרים באי היווני רודוס ב-1949

א.1 | יומן אריה סימון

 

שיחות שביתת הנשק בין ישראל למצרים במלון השושנים ברודוס, ינואר 1949.

שיחות שביתת הנשק בין ישראל למצרים במלון השושנים ברודוס, ינואר 1949. מימין המשלחת הישראלית – שני משמאל יגאל ידין – ולשמאלה -פניהם לחזית- המשלחת של האו"ם -חמישי משמאל ראש המשלחת רלף בנץ'.

אריה סימון, היה חבר במשלחת הישראלית לשיחות שביתת הנשק בין ישראל למצרים באי היווני רודוס ב-1949. סימון השאיר אחריו יומן קצר בכתב ידו שמתאר את התנהלות הדיונים והשיחות בתוך המשלחת הישראלית ואת המשא ומתן עם המשלחות האחרות. מסמך זה מאפשר ראייה של התהליכים הללו מהיבט נדיר ומיוחד במינו. לא מזמן נמסר היומן לארכיון המדינה (לצד חומר ארכיוני נוסף מעיזבונו של סימון), והוא נסרק ומובא בשלמותו בפרסום זה (עמודים ריקים הושמטו לשם הנוחות ורצף הקריאה בו). בשל איכות הנייר ואופי הכתיבה ביומן מקצת הסריקות אינן באיכות קריאה גבוהה. אפשר לעיין במקור בארכיון המדינה.

השיחות ברודוס נערכו מכוח החלטת מועצת הביטחון ב-16 בנובמבר 1948 (החלטה מספר 62), והן נועדו לכונן שביתת נשק בין ישראל למצרים ולהתוות קווי שביתת נשק מוסכמים וקבועים כשלב ראשון לקראת הסכם שלום מלא בין המדינות (שיחות נוספות עם ירדן, לבנון וסוריה נערכו מאוחר יותר). השיחות החלו ב-13 בינואר 1949 ונמשכו עד 24 בפברואר. חברי המשלחת הישראלית לשיחות היו מנכ"ל משרד החוץ ולטר איתן, אנשי משרד החוץ (יועצים לעניינים ערביים) ראובן שילוח ואליהו ששון, היועץ המשפטי של משרד החוץ שבתאי רוזן, ראש אגף מבצעים במטכ"ל האלוף יגאל ידין, האלוף דוד שאלתיאל ושני קצינים נוספים (בתפקידי ייעוץ ומודיעין), רב סרן יהושפט הרכבי ורב סרן אריה סימון. חברי המשלחת המצרית היו הקולונלים מוחמד סיף א-דין, מוחמד כמאל א-רחמני ואסמעיל שרין, לוטננט-קולונלים מוחמד נוח ומחמוד ריאד, וד"ר אחמד מוסא ששימש יועץ משפטי למשלחת. בראש משלחת האו"ם עמדו המתווך בפועל, המדינאי האמריקני רלף בנץ', הגנרל האמריקני וויליאם ריילי, הכלכלן ג'ון רידמן והמשפטן היווני קונסטנטין סטוורופולוס.

המשא ומתן בין הצדדים בתיווכו של בנץ' התמקד בכמה עניינים: תיחום הגבול ברצועת עזה, מעמדה של באר שבע (כל צד דרש אותה לעצמו), השליטה בביר עסלוג' (באר משאבים), השליטה בעוג'ה אל חפיר (ניצנה) וקביעת קו הגבול בה, יציאת הכוחות המצריים מכיס פלוג'ה ומיקומם של הכוחות הישראליים בצפון הנגב.

השיחות התנהלו בשלבים: בשלב א, 25-13 בינואר, התנהלו הדיונים הראשונים. הם התקיימו באווירה נינוחה אך הסתיימו במשבר על רקע חילוקי דעות עמוקים בין הצדדים; בשלב ב, 27 בינואר – 2 בפברואר, ניסה המתווך בנץ' להפשיר את הקיפאון בין הצדדים בהגישו הצעות פשרה; בשלב ג, 24-3 בפברואר, הושגה התקדמות במשא ומתן על בסיס הצעת הפשרה ולבסוף נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצרים.

לתיאור מפורט של שיחות שביתת הנשק בין ישראל למצרים (ומדינות ערב האחרות) ב- 1949, ראו: תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל, 3: שיחות שביתת הנשק עם מדינות ערב דצמבר 1948 – יולי 1949 (עורכת ימימה רוזנטל).

א.2 | יומן אריה סימון - המו"מ לשביתת נשק באי רודוס

גנרל ריילי ומשלחת האום שיוצאת לשיחות רודוס, 1948_2

הנציגים הצבאיים במשלחת האו"ם לפני צאתם לשיחות שביתת הנשק בין ישראל למצרים, ינואר 1949. שני מימין הגנרל האמריקני וויליאם ריילי צלם: בנו רותנברג, גנזך המדינה

ביומן מתוארים הדיונים של בנץ' עם המשלחת הישראלית והדיונים הפנימיים במשלחת באשר להצעות הפתיחה שהגיש בנץ' בענייני נוהל הדיונים וסדרם ובאשר לנושאים שעמדו על סדר היום. כמו כן מתואר בקצרה הוויי המשלחת באי רודוס. לאחר מכן מתוארות ההתייעצויות במשלחת הישראלית בעניין הבעיות העיקריות – קביעת קווי שביתת הנשק ויציאת הכוחות המצריים מפלוג'ה. כמו כן עולים מן היומן החשדות שרווחו בקרב חברי המשלחת בדבר אפשרות של קנוניה בריטית נגד ישראל במשא ומתן ותהיות בנוגע למהלכיו של בנץ' בניהול המשא ומתן.

%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%9c%d7%97%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%aa%d7%aa-%d7%94%d7%a0%d7%a9%d7%a7-%d7%9e%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%95%d7%93

המשלחת הישראלית לשיחות שביתת הנשק עם מצרים לפני עלייתה למטוס שיטיסה לרודוס, ינואר 1949. משמאל לימין: רב-סרן אריה סימון, רב-סרן יהושפט הרכבי, היועץ המשפטי שבתאי רוזן, אליהו ששון, האלוף יגאל ידין, מנכ"ל משרד החוץ וולטר איתן וראובן שילוח צילום: לשכת העיתונות הממשלתית

היומן מציין את יציאתם של נציגים מן המשלחות לארצותיהם להתייעצויות (בצד המצרי הקולונל שרין ובצד הישראלי האלוף שאלתיאל, ראובן שילוח ויהושפט הרכבי), ואת הצטרפותו של יצחק רבין למשלחת הישראלית. בהמשך מתוארים הניסיונות למציאת פשרה ולגישור על הפערים העמוקים בין עמדות המשלחות ואת התחושה של כישלון מתקרב. סימון מנתח את עמדות הצדדים ומתאר את המחלוקת הפנימית שהתפתחה במשלחת הישראלית בין הנציגים האזרחיים, שתמכו בפשרה ונהנו מגיבויו של שר החוץ משה שרת, לבין נציגי הצבא, שהחזיקו בעמדות נוקשות יותר.

%d7%a0%d7%a6%d7%99%d7%92%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%9c%d7%97%d7%aa-%d7%9c%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9d-%d7%9e%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%93%d7%95%d7%a1-%d7%91%d7%95

נציגי צה"ל במשלחת הישראלית לשיחות שביתת הנשק עם מצרים ברודוס בוחנים מפה, ינואר – פברואר, 1949. משמאל לימין: רב-סרן יהושפט הרכבי, רב- סרן אריה סימון, האלוף יגאל ידין וסגן-אלוף יצחק רבין צילום: לשכת העיתונות הממשלתית

היומן מתאר את הדיונים לגבי הטיוטות שהוכנו לקראת חתימת ההסכם. מדיונים אלו עולים קשייה של המשלחת הישראלית והתחושות בה שמתווכי האו"ם בראשות בנץ' נוטים לצד המצרי. מתואר הקשר של המשלחת עם קובעי המדיניות בישראל ומתוארות הפעולות מאחורי הקלעים של אליהו ששון, שנפגש עם נציגים מצרים (שלא היו חברי המשלחת) כדי להגיע לפשרה מוסכמת. בסיום היומן מתוארים חתימת ההסכם והמגעים הבלתי רשמיים שנוהלו עם כמה מן הנציגים המצרים בעניין העתיד. מתיאורי המגעים הללו עולה ששררה בהם אווירה ידידותית. המצרים הבהירו שהם רואים בישראל 'עובדה מוגמרת' ומבקשים 'לעשות ביחד לשם ייצוב המזרח התיכון והשכנת שלום'. אריה סימון מסיים את היומן בנימה אופטימית לגבי הסיכוי להגיע להסדר שלום מלא בין ישראל לערבים בעתיד וכותב: 'לפי האווירה הידידותית שהייתה שוררת למעשה מאז ויתורנו על עוג'ה – הונח ברודוס יסוד חשוב – שצריך לפתח אותו'.