• פורסם לראשונה:
    21 בפברואר 2013
  • עריכה היסטורית:
    ארנון למפרום
  • עריכה לשונית:
    יהודית שמש
  • סריקות:
    שלמה מרק
  • צילום:
    הפגנת המונים בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין) בתביעה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקירת הטבח במחנות הפליטים בביירות, 25.9.1982
  • צלם:
    מיקי שוביץ, לע"מ

מבוא

ב-10 בפברואר 1983 בשעה חמש אחר הצהריים התכנסה ממשלת ישראל וניהלה דיון שלישי, והפעם סוער ועמוס רגשות במיוחד, במסקנות ועדת החקירה הממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק כַּהַן. הוועדה מונתה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות, כלומר טבח של כ-800-700 פלסטינים במחנות סברה ושתילה מ-16 ועד 18 בספטמבר 1982. באוזני השרים המכונסים נשמעו היטב קולות המחאה שהשמיעו אנשי תנועת "שלום עכשיו" שהפגינו מחוץ לבניין משרד ראש הממשלה בתביעה לפיטוריו של שר הביטחון אריאל שרון, כפי שהמליצה הוועדה במסקנותיה. לפתע קטע המזכיר הצבאי של ראש הממשלה סגן אלוף עזריאל נבו את דבריו של ראש הממשלה מנחם בגין והודיע: "התפוצץ מטען בין המפגינים. כנראה יש פצועים. בודקים זאת". לאחר מכן הודיע נבו שנזרק רימון על מפגיני "שלום עכשיו" בעמדם ליד בנק ישראל. הדיון נמשך ובעוד השר יוסף בורג נושא את דבריו – בלי לדעת שבנו אברהם הוא בין הפצועים מרימון היד – שוב קטע נבו את הדיון ואמר: "מתברר שנזרק רימון אל המפגינים וישנו הרוג ושלושה פצועים. שני שוטרים נפצעו קל" (לדיון המלא ראו תעודה 6, ארכיון המדינה, א-4282/3).

רימון היד שנזרק על המפגינים בחסות החשכה כחמש דקות לפני השעה תשע בערב הביא למותו של אחד המפגינים, אמיל גרינצווייג, ולפציעתם של תשעה ובהם אברהם בורג, בנו של שר הפנים יוסף בורג ולימים יושב ראש הכנסת ויושב ראש הסוכנות היהודית, ויובל שטייניץ, לימים חבר הליכוד ושר האוצר בממשלות ישראל.

בחודשים הבאים ניהלה משטרת ישראל חקירה מאומצת לגילוי משליך הרימון אולם חודשים רבים היא גיששה באפלה. היא עצרה לחקירה שורה של חשודים – אך לשווא. רק בינואר 1984 התחוללה פריצת דרך כאשר נודע למשטרה שאדם בשם עמוס "שנגלוף מכר את אחד הרימונים מסוג 13 ליונה אברושמי, הנאשם. כעבור כמה ימים בא הנאשם ושילם לו תמורת הרימון […]. למחרת שמע שנגלוף על הטלת רימון ערב קודם לכן בהפגנת שלום עכשיו ובמוחו של שנגלוף חלף הרעיון שהנאשם הוא שהטיל את הרימון שקנה מאתו" (דברי השופט צבי טל בפסק דינו של אברושמי, תעודה 7, ארכיון המדינה, ב-28373/3).

אלה הם שניים מרגעי השיא בפרסום זה, שעוסק בדרמה האדירה שהתחוללה בחודשים שלאחר 14 בספטמבר 1982, עת נרצח בשיר ג'ומייל, מנהיג תנועת הפלנגות ("הכוחות הלבנוניים") ונשיאה הנבחר של לבנון (שעמד להיכנס לתפקידו ב-23 בספטמבר). הרצח התבצע זמן קצר לאחר מה שנראה כסיום מוצלח למבצע "שלום הגליל" (מלחמת לבנון הראשונה) – פינוי המחבלים הפלסטינים והצבא הסורי מהעיר ביירות ובחירת בשיר ג'ומייל, בעל בריתה של ישראל, לנשיא. עוד קודם לכן כבשה ישראל את דרום לבנון, השמידה את מערך טילי הנ"מ הסוריים בבקעת הלבנון ומנעה מהמחבלים את המשך ירי הקטיושות על הגליל.

במלאת שלושים שנה לאירועים אלה פרסם ארכיון המדינה בפעם הראשונה שמונה מסמכים מאוספיו שנוגעים לשני עניינים מרכזיים. האחד – הקמת ועדת כַּהַן ודיוני הממשלה בהמלצותיה עד ההחלטה להעביר את שר הביטחון מתפקידו. השני – חקירת רצח אמיל גרינצוויג והעמדת הרוצח יונה אברושמי לדין. זוהי חשיפתן הראשונה של התעודות שמופיעות בפרסום. הן נאספו לשם הפקת כרך הנצחה לראש הממשלה מנחם בגין, שארכיון המדינה הוציא לאור ב-2014. מן התעודות הושמטו קטעים שלא ניתן לפרסמם.

 

 

המשך לקרוא