50 שנים למבצע אנטבה (מבצע יונתן) – פרסום מיוחד

בדברים אלה פתח ראש הממשלה יצחק רבין את הישיבה של מליאת הכנסת ב-4 ביולי 1976. 

שעות ספורות קודם לכן, נחתו בארץ חיילי צה"ל ועמם בני הערובה, נוסעי טיסה 139 של חברת 'אייר פראנס', שנחטפו בדיוק שבוע קודם לכן , ביום ראשון 27 ביוני, לאוגנדה. בכך הושלם אחד המבצעים הנועזים ביותר שביצעה מדינת ישראל.

לא היתה זו הפעם הראשונה שפעולת טרור כוונה נגד מטוס נוסעים. ודיע חדאד, שהקים יחד עם ג'ורג' חבש ב-1967 את ארגון 'החזית העממית לשחרור פלסטין', שימש כמפקד הזרוע המבצעת של הארגון והיה הראשון שראה במטוסים ישראלים יעד לפעולות טרור. הוא יזם והביא לכלל ביצוע את חטיפת מטוס אל על, בדרכו מרומא לתל אביב, לאלג'יריה, ביולי 1968. נוסעי המטוס הוחזקו כבני ערובה במשך 39 ימים ושוחררו לאחר משא ומתן בין ממשלות ישראל ואלג'יריה ולאחר שישראל שחררה 24 מחבלים "ללא דם על הידיים". בדצמבר אותה שנה הותקף מטוס אל על בשדה התעופה של אתונה.

בספטמבר 1970 חטפו אנשי החזית העממית מטוסים של חברות תעופה שונות והנחיתו אותם בירדן, פעולה שנתפסה כאחד הגורמים המרכזיים לאירועי 'ספטמבר השחור', בעקבותיהם נקט חבש בעמדה המתנגדת לפיגועים נגד לא-ישראלים, וב-1973 סילק את חדאד מ'החזית העממית'. אז הקים חדאד את ארגון 'החזית העממית לשחרור פלסטין – מבצעים חיצוניים', שהיה אחראי לרבים מאירועי הטרור הבין-לאומי בשנות ה-70.

חיילי צה"ל בנמל התעופה בלוד ליד מטוס סבנה החטוף, 8 במאי 1972, צלם: רון אילן, לע"ם

בין האירועים שאפיינו את גל הטרור הבין לאומי של ראשית שנות ה-70 (אותם ביצעו ארגון 'ספטמבר השחור, ארגונו של חדאד וארגוני טרור נוספים) היו חטיפת מטוס 'סבנה' והטבח בנמל התעופה לוד (שניהם במאי 1972), טבח הספורטאים במינכן בספטמבר אותה שנה (ראו פרסום ארכיון המדינה: רצח הספורטאים במינכן: 'איש מהם לא שרד'), הפיגוע בקריית שמונה והפיגוע במעלות ב-1974 והפיגוע במלון סבוי בתל אביב במארס 1975 ואלה רק מקצת האירועים. 

ב-16 בינואר 1976, הצליחה מדינת ישראל לסכל ניסיון של הקבוצה של ודיע חדאד להפיל מטוס אל על בניירובי שבקניה. חמשת המחבלים, שעמדו לבצע את הפיגוע, נתפסו בפעולה של המוסד המוכרת כ'מבצע צרבת', שנשמר בסוד במשך זמן רב. ראש הממשלה יצחק רבין עדכן את הממשלה, בישיבתה ב-22 בפברואר ראו עמודים 26 - 34), כחודש לאחר פעולת המוסד, וביקש להתייחס למידע כסודי בהחלט. הוא סיפר לשרים, שלאחר לכידתם, הובאו המחבלים לארץ במטרה לחקור אותם ולהוציא מהם מידע על הארגון לו השתייכו, על שיטות הפעולה שלו ועל כוונות לפיגוע (שם, ע' 27). כאשר פרץ משבר אנטבה, שב רבין והתייחס, כבר ברגע שבו קיבל את ההודעה על חטיפת המטוס ולאחר מכן, ברבים מהדיונים שהתנהלו באותו שבוע, אל האירוע בניירובי, בו ראה את הגורם הישיר לחטיפת מטוס 'אייר פרנס'. חקירתם של חמשת המחבלים מניירובי לא הצליחה למנוע את החטיפה לאנטבה, חצי שנה לאחר מכן, על ידי על ידי קבוצת טרוריסטים – שני מערב גרמנים חברי קבוצת 'תאי המהפכה' ושני פלסטינים, שהשתייכו לארגונו של ודיע חדאד. כאשר נחת המטוס באנטבה הצטרפו אליהם שלושה טרוריסטים נוספים.

במהלך אותו שבוע התברר ששליט אוגנדה, אידי אמין סייע לחוטפים, בעודו טוען כי הוא פועל למען שחרור בני הערובה. ראיות אלה הוצגו מאוחר יותר למועצת הביטחון, בעקבות תלונתו של הארגון לאחדות אפריקה, שבאותו זמן שימש אמין כיושב הראש שלו, על מעשה התוקפנות של ישראל נגד אוגנדה (ראו להלן בפרק אחרית דבר).

הסיוע של אמין לחוטפים לא עמד בחלל ריק. בשנות ה-60 קיימה ישראל קשרים הדוקים הן עם אוגנדה. סטודנטים אוגנדים השתלמו בישראל בחקלאות ובתעשייה, מומחים ישראלים סייעו בהקמת חיל האוויר של אוגנדה ובית הספר לטיסה ואלה היו רק חלק מתחומי הפעילות המשותפים בין שתי המדינות. כאשר אידי אמין כיהן כרמטכ"ל, הוא ביקר בישראל ואף השתתף בקורס צניחה. וב-1971, לאחר שהדיח את נשיאה הקודם של אוגנדה והפך עצמו לדיקטטור, ביקר בארץ שנית.

מדריך של חיל האוויר הישראלי סגן שמואל גולן מנחה את חניכי בית הספר של חיל האוויר של אוגנדה, 1 ביוני 1966, משה פרידן, לע"ם, D773 - 004

מרים אשכול רוקדת עם ראש המטה הכללי של אוגנדה, אידי אמין בעת ביקור ראש הממשלה לוי אשכול באוגנדה, 13  ביוני 1966, צלם: משה פרידן, לע"ם

אך ב-1972 חלה תפנית בעמדותיו. הוא הפנה עורף לישראל ולארצות הברית, קיבל סיוע מלוב של קדאפי ומברית המועצות והפך לתומך נלהב של הרעיון הפלסטיני. במארס אותה שנה ניתק את הקשרים עם ישראל באופן רשמי. למעשה היחסים הדיפלומטיים של ישראל עם רוב מדינות אפריקה, כולל קניה, נותקו גם הם לאחרי מלחמת יום כיפורים בסוף 1973. אולם יחסו של אמין לישראל מאז היה עוין במיוחד. דוח שהוכן במשרד החוץ באוגוסט 1976 מסכם את התבטאויותיו ופעולותיו הרבות של אמין נגד ישראל מאז ניתוק היחסים (א-7031/14 ע' 6 – 10).

חלקו האחרון של הדוח של משרד החוץ על פעולותיו של אמין, א-7031/14 ע' 10

הפרסום שלפניכם עוקב אחר אירועי אותו שבוע דרמטי, יום אחר יום, שעה אחר שעה, מאז חטיפת המטוס ב-27 ביוני ועד ל-4 ביולי לפנות בוקר, כשהסתיים מבצע החילוץ של בני הערובה הישראלים ושל צוות המטוס הצרפתי, שבחר להישאר עם הישראלים. יש בפרסום מבחר תעודות מן האוסף הנרחב של תיקי ארכיון המדינה, שרבים מהם נפתחו זה עתה לראשונה וזמינים לעיון כאן.

באוסף מרוכזים הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה, ישיבות ועדת שרים לביטחון וישיבות ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. ראוי לציין במיוחד את התיק של דיוני צוות השרים המצומצם לניהול המשבר, שהקים ראש הממשלה ביום החטיפה. במהלך אותו שבוע קיים הצוות 18 דיונים קדחתניים, מבוקר ועד ליל. האוסף כולל גם הקלטת קול של שיחות טלפון שקיים אלי מזרחי, ראש לשכת ראש הממשלה בשלושת הימים הראשונים, תיקי התכתבות של משרד ראש הממשלה ושל משרד החוץ, תצלומים, תיקים על הסרטים שיצאו בעקבות המבצע ותיקים מאוחרים שעוסקים בהנצחתו של יוני נתניהו. באוסף גם תמלול שיחות שקיים ברוך בר-לב ("בורקה") עם אידי אמין, בניסיון לרתום את הקשר שנרקם ביניהם בתקופה שבה שירת בר-לב כנספח צבאי באוגנדה.

העיון בעשרות אלפי דפים של חומר ארכיוני מגוון מאפשר יצירה של תמונה שלמה ומדויקת יותר של אירועי אותו שבוע. הפרסום, המתבסס עליהם, מבקש לשים את הדגש על תהליך קבלת ההחלטות המייסר, עמו נאלצו להתמודד מקבלי ההחלטות ובעיקר בדרג המדיני. ניתן בו ביטוי ל: לבטים שבדרך ולרגעים של הכרעה, המאמץ לדרוש את אחריותה של צרפת, הניסיון להבין ולנתח נכון את ההתרחשויות, מידת מעורבותו של נשיא אוגנדה אידי אמין, החששות הכבדים לגורל החטופים, תחושת הבגידה כאשר משתחררים החטופים הזרים ומושארים באנטבה רק החטופים הישראליים, ההחלטה לנהל משא ומתן על שחרור מחבלים, והנסיבות שאפשרו את היציאה למבצע, שהסתיים בשיבה המרגשת, עם המחיר הכבד שבצידה – מותם של שלושה מבני הערובה ושל סא"ל יונתן נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל. הפרסום עומד על הקושי להכריע בין משא ומתן שיש בו כניעה ובין הסיכון העצום הכרוך במבצע צבאי. 50 שנה אחרי האירועים נלווה אותם צעד צעד כאילו התרחשו עכשיו זה עתה.