"מפסיקים לירות ומתחילים לדבר" - קבלת תכנית רוג’רס וסיום מלחמת ההתשה

בתחילת חודש מרס 1969 הודיע נשיא מצרים גמאל עבד א-נאצר, כי הוא מפר את הסכם הפסקת האש בין ישראל ומצרים שנחתם ביוני 1967. בכך ניתן האות לפתיחת מלחמת ההתשה, במסגרתה נרשמו תקריות אש מרובות ונמשכות בין צבאות מצרים וישראל, זאת לצד תקריות נוספות בגבולות ישראל עם ירדן וסוריה. בין המבצעים הגדולים שנערכו בחזית הסורית בהקשר זה נמנה “קיתון 10” – שהניע פשיטה משוריינת על מוצבי קו ראשון במרכז רמת הגולן ביוני 1970.

ההסלמה בגבול המצרי לא התרחשה באחת. היא צברה לאורך הזמן אירועים אלימים ונפגעים ואלו גברו והולידו הרעה במצב הביטחוני. בשלב מוקדם יותר, לאחר מלחמת ששת הימים, בחודש דצמבר 1967 עוד נצפו החיילים המצרים בעת דייג אל מול חיילי צה”ל מעברה השני של התעלה. הם הופיעו ללא חימוש. 

במהלך מלחמת ההתשה איבדה ישראל בגזרה המצרית 367 הרוגים ואילו מצרים איבדה כ-10,000 הרוגים. כמו כן הושלמה החרבתן של ערי התעלה המצריות (שנפגעו לראשונה לאחר הטבעת המשחתת “אילת” באוקטובר 1967) ומאות אלפי מצרים נאלצו לנטוש אותן. על מנת לתקף מחדש את הפסקת האש, נוסדו מספר ערוצים דיפלומטיים בין לאומיים לטובת נצירת האש. בתוך כך נודעו שתי תוכניות מרכזיות – זו שנוהלה בחסות האו”ם ובשליחות גונאר יארינג, וכן תוכניתו של מזכיר המדינה האמריקני ויליאם רוג’רס שנערכה בשני סבבים. המהלך הראשון אותו הפעיל רוג’רס נערך סביב חודש דצמבר 1969, בעיצומה של המלחמה. עם זאת, המהלך לא הבשיל לכדי מימוש וישראל ומצרים דחו אותו. כחצי שנה לאחר מכן נעשה ניסיון נוסף. ניסיון שצלח.

פרסום זה פורסם לראשונה על ידי ארכיון המדינה בבלוג ב-9 באוגוסט 2015.