בהפיגוע במלון "סבוי", ליל 6-5 במרס 1975 – בין תיעוד ממלכתי לנקודת מבט אישית

ב.1 | הפיגוע

עורך: ארנון למפרום

סמוך ל-11 בלילה ב-5 במרס 1975 נחתה סירת מחבלים בחוף דרום תל אביב ברציף הרברט סמואל. מהסירה ירדו שמונה מחבלים מארגון "פתח". תחילה ניסו לשווא לפרוץ לקולנוע "סינמה 1". בעקבות זאת פנו המחבלים לרחוב גאולה ושם השתלטו על מלון"סבוי" ולקחו את אורחיו כבני ערובה. חייל צה"ל שהיה בחופשה ניסה למנוע זאת – אך המחבלים הרגו אותו. לתנועת המחבלים ראו שרטוט של משטרת ישראל מתיק אלקטרוני 60.49 בארכיון המדינה:

כוחות צה"ל סגרו את השטח והחלו לנהל מו"מ עם המחבלים באמצעותה של אחת מאורחות המלון, כוכבה לוי. עם שחר, בשעה 5:20 פרצו לוחמי סיירת מטכ"ל למלון מכיוונים שונים. בחילופי האש נהרגו שמונה מבני הערובה,שניים מחיילי צה"ל, אחד מהם אל"מ עוזי יאירי, לשעבר מפקד הסיירת שהתנדב להשתתף בפעולה. בפריצת לוחמי צה"ל נהרגו שישה מחבלים. שני מחבלים הצליחו להסתתר. מאוחר יותר פתח אחד מהם באש ונהרג. המחבל השמיני ניסה להימלט ונתפס חי. הוא נאסר ושוחרר ב"עסקת ג'יבריל".

כוחות ביטחון ומשטרה מקיפים את מלון "סבוי", 6 במרס 1975. כל התמונות בפרק זה צולמו בתאריך זה על ידי יעקב סער, לע"מ

חיילי צה"ל תופסים מחסה ברחוב לאחר שמחבל שהתגלה בהריסות המלון פתח באש

ב.2 | פעילותו של שר הביטחון שמעון פרס

בתחילת האירוע השתתף שר הביטחון שמעון פרס בישיבה עם קצינים בכירים. לפתע חדר כדור קלצ'ניקוב לחדר בו ישבו וננעץ בקיר. היה זה כדור תועה שנורה על ידי המחבלים.

שר הביטחון שמעון פרס (שני משמאל) מגיע לזירה

ב-6 במרס אחר הצהריים כונסה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ופרס וראש אג"ם האלוף הרצל שפיר מסרו לה דיווח על האירוע (תיק א-7102/6). האלוף שפיר העריך שהמחבלים נסעו בספינת אם בים מדרום לצפון ובמרחק 40-30 מייל ימיים (כ-70-50 ק"מ) ממערב לתל אביב הורידו סירה אחת או שתיים וכך הגיעו המחבלים לחוף.

סירת הגומי בה הגיעו המחבלים לחוף

ספינת האם של המחבלים ממנה הפליגו בסירת הגומי לחוף תל אביב

 

ב.3 | הזיכרון האישי של המחבר

אף לכותב שורות אלה היה חלק אישי באירוע – ולו גם מצומצם וצנוע. באותם ימים שירתי בצנחנים בפלוגה שהתגייסה בנובמבר 1974. סיימנו טירונות בת שלושה חודשים ונשלחנו לקורס צניחה בבית הספר לצניחה. עדיין לא הגענו לשלב "האימון המתקדם" ולא נחשבנו לצנחנים במלוא מובן המילה. סמוך לחצות הלילה הודיעו לנו מפקדינו על "הקפצה". התלבשנו ולקחנו נשק וציוד אישי. העלו אותנו על משאיות ונסענו –בלי לקבל כל הסבר. המשאית בה נסעתי הייתה סגורה מכל צדיה למעט הצד האחורי ולא ידענו לאן אנו נוסעים. הערכתי שבשלב מסוים המשאית תעצור ואנו נרד ממנה ונחזור במסע, אולי במסע אלונקות, לבית הספר לצניחה. אולם הנסיעה התארכה יותר מהצפוי. לפתע שמנו לב שאנו רואים מבעד לפתח האחורי את בתי דרום תל אביב.

חיילי צה"ל מסיירים ברחוב גאולה סמוך למלון "סבוי"

רק אז נעצרה המשאית. ירדנו ממנה וקיבלנו הוראה לסגור את השטח בפני אזרחים. כמדומני שהייתי בצומת הרחובות גאולה-הירקון ואולי גאולה-הכובשים. שמתי לב שלאט-לאט פורשים החיילים שעמי מהמשימה "המשטרתית" והולכים לצפות במתחולל במלון. אף אני הלכתי לצפות במלון. לפתע, בעומדי מאחורי גדר, שמעתי פיצוצים וראיתי דמויות שחורות יורדות במהירות הבזק מגג המלון ופורצות לחלונות – אלה היו לוחמי סיירת מטכ"ל. את המשך הקרב לא ראיתי כי אז קפץ עליי אחד החיילים וכופף אותי – שמא אפגע מהאש.

שמענו עוד ועוד חילופי אש ופיצוצים – ודי. עתה כבר הרמתי את ראשי וראיתי אלונקאים רצים ומובילים פצועים. אחר כך ראיתי עוד אלונקאים סוחבים אלונקות –אך אלה לא מיהרו והבנתי שהם מובילים גוויות.

בשלב זה חזרנו למשימה "המשטרתית" מול תושבי תל אביב ולאחר מכן עלינו על המשאית ושבנו לבסיס. לאחר עשרות שנים אני מחבר את זווית הראייה האישית והצרה שלי, זווית שדהתה במשך השנים, עם המסמכים המובאים בפרסום זה אשר מציגים את האירוע מזווית רחבה יותר של ראשי מערכת הביטחון דאז.

שוטר מסייר ליד הריסות המלון

פרק זה פורסם לראשונה כפוסט בשם "39 שנים לפיגוע במלון 'סבוי', ליל 6-5 במרס 1975: בין תיעוד ממלכתי לנקודת מבט אישית" בבלוג של ארכיון המדינה ב-6 במרס 2014.