יחסי ישראל - ארצות הברית

הימים שלפני הכרזת המדינה

ב-14 במאי 1948 עמד דוד בן-גוריון להכריז על הקמתה של מדינת ישראל באווירה של חוסר ודאות שנבעה מניסיונותיהם של ערביי ארץ-ישראל ומדינות ערב למנוע את הקמת המדינה היהודית. תמיכתה של ארצות הברית הייתה אחד מן הגורמים המכריעים שסייעו להבטיח את החלטת האו”ם מ-29 בנובמבר 1947 בדבר הקמת מדינה ערבית ומדינה יהודית בשטחי ארץ-ישראל. אלא שבחודשים שבאו לאחר מכן, בשעה שהמצב הביטחוני בארץ-ישראל הלך והחמיר, החל הממשל האמריקני להסס בעניין אפשרות יישומה בפועל של החלטת האו”ם. במרס 1948 הציע הממשל האמריקני להקים משטר נאמנות זמני מטעם האו”ם בארץ-ישראל ולדון מחדש בעתידה המדיני של הארץ. זמן קצר לפני תום המנדט הבריטי הזהיר מזכיר המדינה האמריקני ג’ורג’ מרשל את מנהיגי הציונות מפני הסכנה הטמונה בהקמת מדינה לנוכח האיום בפלישה צבאית מצד מדינות ערב. למרות ההתפתחויות המדאיגות האלו החליטה מנהלת העם ב- 13 במאי 1948 להכריז על הקמת המדינה היהודית ביום המחרת.

הכרת הנשיא טרומן בישראל

הנהגת המדינה שבדרך ביקשה לזכות בהכרה רשמית של ארצות הברית מיד עם הכרזת עצמאותה וייחסה לכך חשיבות עצומה. ב-13 במאי פנה חיים ויצמן, הנשיא לשעבר של ההסתדרות הציונית העולמית, במכתב אישי אל נשיא ארצות הברית הארי טרומן, שעמו קיים קשרים אישיים קרובים, וביקש ממנו שיכיר במדינה החדשה (תעודה מס’ 1). רבים מבכירי מחלקת המדינה ומשרד ההגנה האמריקנים התנגדו להכרה, אך הנשיא טרומן החליט, בניגוד לדעתם, להיענות לבקשה. ב-14 במאי לא נמצא בוושינגטון אף לא נציג רשמי אחד של מנהלת העם, ונציג הסוכנות היהודית בארצות הברית אליהו אפשטיין (אילת) מינה את עצמו לפעול בשמה ושלח לטרומן בקשה רשמית להכרה. ב-14 במאי חתם טרומן על מסמך הכרה דה פקטו בממשלה הזמנית של המדינה החדשה, ובמסמך אף שונה שמה לשם שזה עתה נבחר לה, והוא נכתב בכתב יד – מדינת ישראל (תעודה מס’ 2). זמן קצר לאחר מכן שלח אליהו אפשטיין מברק לשר החוץ שרת ובו בישר לו על ההכרה של ארצות הברית, הסביר את נסיבות המכתב הבקשה להכרה וצירף את הנוסח שלה (תעודה מס’ 3 – תעודה זו לא נכללה בתשורה של פרס לאובמה).

מברק התודה של דוד בן-גוריון

ארצות הברית הייתה הראשונה להכיר במדינת ישראל וזמן קצר אחריה עשתה זאת גם ברית המועצות. ב-16 במאי שלח ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן-גוריון מברק תודה אל הארי טרומן ובו הודה לו על תמיכתו ועל כך שהנהיג את אומות העולם להכרה בישראל (תעודה מס’ 4).

תעודה מס’ 1 מקורה ביד חיים וייצמן, גנזך וייצמן ברחובות, כל התעודות האחרות מקורן בארכיון המדינה בירושלים.
מידע נוסף על המאבק להקמת מדינת ישראל ראו בפרסומי ארכיון המדינה: הסדרה תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל, והסדרה להנצחת נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה.